מוזיאון סוונטי להיסטוריה ואתנוגרפיה

היכנסו מאור ההרים הבהיר ותנו לעיניכם להסתגל. האולם קריר ועמום. ואז צורה לוכדת את אור המנורה, פנים של זהב מעובדות לכסף, מביטות לאחור על פני אלף שנים. נכנסתם למוזיאון סוונטי להיסטוריה ואתנוגרפיה, בעיירה ההררית מסטיה.

במשך מאות שנים, סוונטי הייתה קשה להגעה. שלג ונקיקים תלולים ניתקו אותה משאר גאורגיה. בידוד זה הפך אותה למקום מבטחים. כאשר כנסיות בשפלה היו מאוימות על ידי פולשים, אנשים נשאו את האייקונים, הצלבים והספרים הקדושים שלהם אל ההרים הללו. משפחות סוואן שמרו עליהם בתוך מגדלי האבן שלהן. מוזיאון זה אוסף הרבה ממה שהרים אלה שמרו עליהם.

המוזיאון נוסד בשנת 1936. מאז 2004 הוא חלק מהמוזיאון הלאומי של גאורגיה. בפנים, הוא מחזיק כארבעת אלפים פריטים. הם נעים בין אייקונים מזהב וספרים עתיקים ועד כלי נשק, תכשיטים וכלים יומיומיים של חיי ההרים. יחד הם מספרים את הסיפור הארוך של אזור זה והאנשים שחיו כאן.

התחילו עם האייקונים. חלק מהעתיקים ביותר מציגים את אם האלוהים ומתוארכים למאות התשיעית והעשירית. רבים צוירו או הוכתו במתכת על ידי אומנים סוואנים בסגנונם. הפנים רגועים וישירים. הזהב סביבם לוכד אפילו את האור הקטן ביותר. אלה לא נוצרו כדי להתפעל מהם בגלריה. הם נועדו כדי שיתפללו אליהם.

חפשו אייקון ידוע אחד בשם ארבעים המרטירים, מהמאה השתים עשרה. אחר מציג את הצליבה. שלישי נושא תמונה של ג'ורג' הקדוש, הקדוש הלוחם האהוב בכל גאורגיה. כל אחד מהם היה פעם לב ליבה של כנסיית כפר. כל אחד מהם עבר דרך דורות רבים של ידיים ששמרו עליו מוסתר ובטוח בתקופות קשות.

שימו לב לעבודה במתכת. אמני סוואן היו אדוני הרפוס, מלאכת פטישת זהב וכסף דקים מאחור כדי להרים דמות על פני השטח. הם כיסו אייקונים ביריעות מתכת מבריקות. הם יצרו צלבים גבוהים לנשיאה בתהלוכה בפסטיבלים. מקרוב, עדיין ניתן לראות את סימני הפטיש, מכה אחר מכה סבלנית.

עכשיו בואו לספרים, גאוות האוסף כולו. ביניהם נמצאת הבשורות של אדישי, שהועתקו בשנת 897. זהו אחד מכתבי היד הגאורגיים העתיקים ביותר שעדיין שרדו. חשבו על כך לרגע. הדפים שלפניכם נכתבו לפני יותר מאלף מאות שנה, ביד, לאור נרות, והם החזיקו מעמד.

ספרים אחרים עתיקים כמעט באותה מידה. אחד מהם, המכונה הקנון הירושלמי, מתוארך למאה העשירית. בשורה נוספת הושלמה בשנת 1033. חלקם נכתבו הרחק מכאן, במנזרים גאורגיים בירושלים, ואז נישאו הביתה ברחבי העולם להרים אלה. כריכותיהם עשויות כסף ומשובצות באבנים צבעוניות.

המוזיאון אינו עוסק רק בכנסייה. עברו בין החדרים ותפגשו את חיי היומיום של סוונטי. ישנם בדים ארוגים וכובעי לבד, ציוד ציד וכלי חקלאות, מנעולים ומפתחות וסירי בישול. ישנם תצלומים ישנים של פנים קשוחות עומדות מחוץ למגדלי אבן. כך חיו, עבדו והתלבשו משפחות כאן במקום קשה ויפה.

תמצאו גם כלי נשק וקישוטים. פגיונות ותותחים ישנים מדברים על ארץ שבה כל משק בית היה צריך להגן על עצמו. תכשיטי כסף וחגורות מעוטרות מדברים על חגיגה וגאווה. זה לצד זה, הם מראים שני פנים של אותו אדם, מוכנים להילחם כשצריך ומוכנים לחגוג כשיכולתם.

עמדו לרגע בשקט. הכל כאן ניצל על ידי אנשים רגילים שהאמינו ששווה להציל אותו. הם הסתירו את הדברים האלה מצבאות. הם נשאו אותם דרך שלג. הם סירבו לתת להם ללכת לאיבוד. אותם הרים שניתקו את סוונטי מהעולם גם הגנו על זכרה, שנה אחר שנה.

כאשר תצאו חזרה אל אור היום, הביטו למעלה אל מגדלי האבן של מסטיה סביבכם. מגדלים אלה היו חדרי החזקה ששמרו על אוצרות כמו אלה. הזהב שראיתם פעם חיכה במשך מאות שנים בתוך חומות בדיוק כמוהם. נשאו את המחשבה הזו אתכם כשאתם צועדים דרך העיר.