טירת בודרום

שחפים מתווכחים מעל, וחיבורי חבלים מתקינים כנגד תרני יאכטות עץ בנמל שמתחת. מלח תלוי באוויר. מעל הכל מתנשאים חומות אבן אפורה וירוקה, כה רחבות בבסיסן עד שנדמה שהן צומחות מתוך הסלע עצמו. זוהי טירת בודרום, הניצבת על כף יבשה קטנה בין שני מפרצי העיר. ים משלושה צדדים, עיר בצד הרביעי. לפני ההיסטוריה, רק הרגישו את המיקום - מי שהחזיק בסלע הזה החזיק בחוף.

הבונים היו אבירי ההוספיטלרים, מסדר צבאי של צלבנים אירופיים שבסיסו באי רודוס. בשנת 1402, הכובש המרכז אסייתי טימור הרס את מבצרם בסמירנה, במעלה החוף. האבירים היו זקוקים לדריסת רגל חדשה ביבשת אנטוליה, וכמה שנים לאחר מכן, בסביבות 1406, הם החלו לבנות כאן. הם הקדישו את הטירה לפטרוס הקדוש וקראו לה פטרוניום. חוקרים רבים מאמינים ששמה של העיר, בודרום, מהדהד את המילה הישנה הזו.

כעת התבוננו מקרוב בחומות, כי הן מסתירות שערורייה של מיחזור. בין האבן הוולקנית הירקרקה המחוספסת שוכנים גושי שיש לבן מלוטש - מרובעים, נוצצים, וברור שמקורם במקום אחר. הם כן. האבירים חצבו את חורבות המאוזוליאום של הליקארנסוס, אחד משבעת פלאי העולם העתיק, אשר נח קרס במרחק הליכה קצר בפנים הארץ. חלקי פלא דחוסים בתוך הביצורים הללו. איתורם הוא אחד ממשחקי השקט של הטירה.

האבירים הגיעו מכל רחבי אירופה, והם התארגנו לפי קבוצות שפה. כל קבוצה לקחה אחריות על חלק מההגנות, ולכן המגדלים נושאים שמות לאומיים: המגדל האנגלי, המגדל הצרפתי, המגדל הגרמני, המגדל האיטלקי, המגדל הספרדי. על המגדל האנגלי, חפשו את תבליט האריה המגולף ואת סמלי האצולה שהותירו בוניה. הטירה הייתה פרויקט אירופאי משותף, שהורכב מגדל אחר מגדל על סלע אנטולי.

במשך למעלה ממאה שנה, המצודה שימשה כמעוז ומקלט בחוף עוין. ואז הפוליטיקה השתנתה בבת אחת. בשנת 1522, הסולטן העות'מאני סולימאן צר על רודוס, מפקדת האבירים, וכבש את העיר. תחת תנאי הכניעה, המסדר עזב את האזור, ובשנת 1523 עברה טירה זו לידי העות'מאנים ללא קרב. הקפלה הפכה למסגד, ולצידה התנשא צריח. מאות שנים לאחר מכן, הטירה אף שימשה לזמן מה כבית כלא.

מה שממלא את הטירה כיום מוזר וטוב יותר מכלי נשק - ספינות טרופות. מאז שנות ה-60, המבצר שיכן את מוזיאון הארכיאולוגיה התת-ימית, אחד החשובים מסוגו בכל מקום. האוסף החל בחפצים שגויסו על ידי צוללני ספוגים מקומיים, שמצאו שוב ושוב מטענים עתיקים על קרקעית הים. ארכיאולוגים עקבו אחר עצות הצוללנים, ובודרום הפכה למרכז עולמי לחפירת ספינות שטבעו לפני אלפי שנים. האולמות שבפנים מכילים את מטעניהם.

הכוכב הוא ספינת אולובורון הטרופה. בשנת 1982, צולל ספוגים הבחין בלוחות מתכת מוזרים על קרקעית הים ליד כף ליד קאש, לאורך החוף ממזרח. התברר שאלה היו מטילי נחושת מספינת מסחר שטבעה לפני כ-3,300 שנה - אחת מהריסות העתיקות ביותר שנחפרו אי פעם. המטען שלה נראה כמו רשימת קניות מלכותית: נחושת ובדיל, מטילי זכוכית צבעונית, אבוני, שנהב, שרף וחרפושית זהב הנושאת את שמה של המלכה המצרית נפרטיטי.

אולם נוסף מכיל את שרידי הזכוכית מסרצ'ה לימאני, ספינה שטבעה במאה ה-11 כשהיא נושאת טונות של זכוכית שבורה המיועדת למחזור. מאותם שברים שבורים, החוקרים הרכיבו מחדש כלים חתיכה אחר חתיכה, וארונות התצוגה זוהרים בירוק וסגול. בין שתי הריסות, ניתן לעמוד בתוך טירה אחת ולהשתרע על פני יותר מאלפיים שנות סחר ים תיכוני - מלכי תקופת הברונזה בקצה אחד, סוחרי זכוכית מימי הביניים בקצה השני.

בין אולמות התערוכה, הטירה מתרככת לגן. טווסים מטיילים בחצרות ובטרסות, ללא כל הפרעה מצד המבקרים, ויונים ממלמלות בגומחות הקיר. אמפורות נערמות בפירמידות מתחת לעצים, והשתילה משלבת הדס, עצי דולב ועשבי תיבול ים תיכוניים. האבירים בנו למלחמה, אבל הפנים מרגיש עכשיו קרוב יותר לפארק מוצל עם חומות. סעו במסלול האיטי בין האולמות, ותנו לטווסים לקבוע את הקצב.

טפסו אל החומות לסיום. מהחומות, בודרום מסתדרת סביבכם: בתי קובייה לבנים מטפסים על הגבעות, המפרצים התאומים המחולקים על ידי הטירה עצמה, גולטים מעץ - סירות מפרש מקומיות מסורתיות - עוגנות בשורות, ומעבורות מושכות קווים לעבר האי היווני קוס באופק. האבירים צפו באותם מים אחר מפרשים של האויב. אתם יכולים לצפות בהם בתנועת סירות אחר הצהריים, שהיא הרבה יותר מרגיעה.

הטירה שוחזרה יותר מפעם אחת, לאחרונה בפרויקט ארוך שהושלם בשנים האחרונות, אז שוטטו בסקרנות - חצרות, בורות מים, קפלה, מגדלים, מבוכים. הצינוק שמתחת לבית השער נושא כתובת קודרת על צדק מתקופת האבירים, תזכורת לכך שזה מעולם לא היה בניין דקורטיבי. נעלו נעליים נוחות. המדרגות שחוקות, סוללות הטירה לא אחידות, והפינות הטובות ביותר של הטירה כולן דורשות טיפוס קצר.

לפני שאתם עוזבים, מצאו מקום על חומת הים והניחו את ידכם על גוש שיש שייתכן שהצל פעם על קבר מלך. פלא, מבצר, מסגד, כלא, מוזיאון - ראש יבשה זה ניסה חמש פעמים ושמר מזכרות מכל אחד מהם. למטה, החיבל עדיין מקיש בקצב הסבלני שלו כנגד התרנים. השחפים עדיין מתווכחים. הים, שהטביע כל ספינה במסדרונות מאחוריכם, נוצץ כאילו אינו זוכר דבר ממנו.