העיר העתיקה טרויה

הקשיבו תחילה לרוח. היא מגיעה ממצרי הדרדנלים, יציבה ומלוחה, מכופפת את הדשא היבש בין האבנים סביבכם. צרצרים חורקים בחום. מתחת לרגליים, השביל הוא אדמה דחוסה מעורבת בכלי חרס מפוררים, טחונים דק ביותר ממאה שנה של חפירה. ההריסות כאן אינן מתנשאות לגובה. הן יושבות נמוכות, חומות-חומות וחמות בשמש, קיר על קיר. אתם לא עומדים על עיר אחת. אתם עומדים על לפחות תשע מהן, צמודות יחד לתל אחד.

ארכיאולוגים מכנים תל זה "היסארליק". מתחת לרגליכם, תשע שכבות התיישבות עיקריות יושבות זו על גבי זו, מעיירה קטנה מוקפת חומה שנוסדה בסביבות שנת 3000 לפני הספירה ועד לעיר רומית שהחזיקה מעמד עד סוף העת העתיקה. כל עיר קמה, שגשגה ונפלה. חורבותיה נהרסו, והעיר הבאה נבנתה על ההריסות. במשך כ-4,000 שנה, התל גדל כלפי מעלה, מטר אחר מטר. השלטים הממוספרים סביב האתר, טרויה אחת עד טרויה תשע, אומרים לכם באיזו שכבה אתם מסתכלים.

טרויה מפורסמת בזכות פואמה. האיליאדה של הומרוס, שחוברה ביוונית בסביבות המאה השמינית לפני הספירה, מתארת מלחמה בת עשר שנים שנערכה על מצודה זו. במשך מאות שנים, חוקרים רבים התייחסו למלחמה זו כאל מיתוס טהור. לאחר מכן, חופרים מצאו כאן מבצר אמיתי מתקופת הברונזה, עם חומות מסיביות, מגדלי שמירה ושכבות של שריפה. שום כתובת לא הוכיחה מעולם שמלחמתו של הומרוס התרחשה. אך השכבות המכונות טרויה שש וטרויה שבע מתאימות לתקופת הפואמה, ושתיהן מראות סימני אלימות ואש. השאלה עדיין פתוחה, וזה חלק מהמשיכה של המקום הזה.

האיש שחפר כאן לראשונה בקנה מידה גדול היה היינריך שלימן, איש עסקים גרמני עשיר שהיה אובססיבי להומרוס. הוא החל בחפירות גדולות בשנת 1871, בהדרכתו של פרנק קלוורט, תושב אנגלי שהיה הבעלים של חלק מהתל וחשד זה מכבר מה נמצא בתוכו. שלימן חפר במהירות ובכוח. עובדיו חצבו תעלה ענקית ישר דרך אמצע התל, והרסו שכבות שלא זיהה כחשובות. עדיין ניתן לראות את התעלה הגדולה הזו כיום. ארכיאולוגים עבדו בקפידה רבה יותר מאז.

בשנת 1873, שלימן מצא אוצר של תכשיטי זהב, כלי נשק. הוא קרא לו אוצר פריאמוס, על שם מלך טרויאני באיליאדה, והבריח אותו מהאימפריה העות'מאנית. הוא טעה לגבי השם. הזהב הגיע מטרויה השנייה, עיר עתיקה ביותר מאלף שנים מכל מלחמה הומרית. האוצר עבר מאוחר יותר לברלין, נעלם בשנת 1945, וצף מחדש עשרות שנים לאחר מכן במוסקבה, שם נותר חלק גדול ממנו. הקרקע שבה נמצא הוא חלק מהמסלול בו אתם צועדים.

לכו לכיוון הצד המזרחי של האתר ותגיעו לחומות טרויה שש. אלו הן האבנים המרשימות ביותר בטרויה. הן נוטות פנימה בזווית קלה, אבן גיר חצובה המותאמת בפני שטח חלקים, כאשר בסיסו של מגדל שמירה גדול עדיין עומד. בתקופת הברונזה המאוחרת חומות אלו היו גבוהות בכמה מטרים, ומעליהן לבני בוץ. העבירו את עיניכם לאורך התפרים האנכיים המחלקים את החומה לחלקים. ייתכן שבונים השתמשו בהם כדי להתמודד עם נזקי רעידת אדמה, איום מתמיד על חוף זה.

והסוס? סוס העץ אינו מופיע כלל באיליאדה עצמה. מקורו בשירים יווניים מאוחרים יותר ומהאודיסיאה של הומרוס, שם זכור הטריק. איש אינו יודע האם היה קיים סוס אמיתי. ייתכן שמדובר בזיכרון של מכונת מצור, או ספינה, או המצאה טהורה. סוס עץ מודרני עומד ליד הכניסה לאתר, שנבנה עבור מבקרים, וילדים מטפסים לתוכו ברוב הימים. אגדה או לא, הסיפור נשא את הגבעה הקטנה הזו לשפות המדוברות בכל רחבי העולם.

ליד מרכז התל, חפשו רמפה רחבה מאבן המטפסת בזווית עדינה. היא הובילה אל מצודת טרויה שתיים, לפני כמעט 5,000 שנה, ושלימן מצא את אוצרו בקרבתה. הרמפה מרוצפת באבנים שטוחות ומעוצבת בקפידה. עגלות ואנשים נכנסו למבצר בדרך זו כאשר הפירמידות של מצרים היו עדיין חדשות. זהו אחד הדברים העתיקים ביותר שניתן לראות בטרויה, ואחד הקלים ביותר לדמיין בשימוש.

הערים האחרונות על תל זה היו יווניות ורומיות. הם קראו לעיר איליון, והתייחסו אליה כאל מקום של זיכרון. סופרים עתיקים מספרים שאלכסנדר הגדול ביקר בעיר בשנת 334 לפנה"ס, כיבד את קברו של אכילס הסמוך, והותיר מנחות. קיסרים רומאים העדיפו את העיר משום שרומא עקבה אחר מוצאה עד לגיבור הטרויאני איניאס. בקצה הדרומי של האתר, תוכלו לשבת באודאון רומי קטן, תיאטרון מקורה למוזיקה, שמושבי האבן המעוקלים שלו שרדו.

טרויה הצטרפה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בשנת 1998. עשרים שנה לאחר מכן, בשנת 2018, נפתח מוזיאון טרויה בכפר טבפיקיה, במרחק נסיעה קצר מהמקום בו אתם עומדים. הקובייה בצבע חלודה שלה מכילה אלפי ממצאים מהתל, כולל כמה פריטים שהוחזרו ממוזיאונים בחו"ל. אם קשה לקרוא את ההריסות, המוזיאון נותן להן פנים, כלים וקולות. מבקרים רבים אומרים שהאתר הגיוני יותר בפעם השנייה, לאחר שהחפצים מילאו את החסר.

לפני שאתם עוזבים, עצרו במקום שקט ופנו צפון-מערבה, לכיוון המצר. המישור שמתחתכם היה פעם מפרץ רחב, נסחף באיטיות על ידי נהרות במשך אלפי שנים. ייתכן שבעבר עגנו ספינות במקום בו טרקטורים חוצים כיום את השדות. עמדו דומם ותנו לרוח לעשות את מה שתמיד עשתה כאן. תשע ערים שמעו זאת לפניכם. תהיה אשר תהיה האמת מאחורי השיר, אנשים בחרו שוב ושוב בגבעה הזו, והצהריים הזה, גם אתם.