מסגד מיהרימה סולטן

הורידו את נעליכם, היכנסו פנימה, ואז עצרו. הדבר הראשון שאתם שמים לב אליו אינו הגודל. אלא כמות האור. החדר מלא בו, באופן שווה, מכל כיוון, והוא נכנס דרך כל כך הרבה חלונות שקשה לכם לספור אותם בקלות. השטיח רך וחם תחת רגליכם. הצליל נופל ונעלם. בחוץ, הרוח נעה על ראש הגבעה, ואתם יכולים לשמוע אותו על הזכוכית.

אתם עומדים על הגבעה הגבוהה ביותר של העיר העתיקה, ממש ליד חומות היבשה העתיקות. רוב המבקרים אף פעם לא מגיעים רחוק כל כך. המסגדים המפורסמים יושבים ליד המים, במרכז הצפוף, עם תורים בפתח. המסגד הזה יושב מעל הכל, בקצה העיר המוקפת חומה, ובימים רבים תוכלו לשמור את פנים המסגד כמעט לעצמכם. עובדה זו לבדה הופכת את המסע לשווה את המאמץ.

המסגד נושא את שמו של מיהרימה סולטן. היא הייתה בתו של סולימאן, הסולטן האירופי שנקרא המפואר, ושל הורם סולטן, העבד לשעבר שהפך לאשתו. מיהרימה גדלה במשק הבית החזק ביותר באזור. היא נישאה לווזיר גדול כשהייתה עדיין צעירה. לאחר מכן בילתה עשרות שנים כאחת האנשים המשפיעים ביותר בחצר העות'מאנית, והיא חיה כמעט יותר מכל מי שגדלה איתו.

מעמדה העניק לה כסף עצום משלה, והיא השתמשה בו. מקורות מהתיעוד התקופה מצביעים על כך שהיא סייעה במימון מערכה ימית. היא ייסדה בניינים, העניקה תרומות לצדקה ושילמה עבור עבודות ציבוריות. היא גם עסקה ישירות בענייני חוץ. שרד מכתב שבו היא מתכתבת עם מלך אירופאי על היחסים בין מדינותיהם. נסיכה עות'מאנית הכותבת למלך פולני אינה התמונה שרוב האנשים נושאים על חצר זו.

היא הזמינה את האדריכל המוביל של האימפריה, מימר סינאן, לבנות עבורה. הוא בנה לה שני מסגדים, בשני מקומות שונים, והוא עבד בשיא כוחו על שניהם. השני ניצב ליד מזח המעבורת באוסקר, על החוף האסייתי, וזהו המוקדם מבין השניים. זה, בחומות היבשה, הגיע מאוחר יותר. אם תבקרו בשניהם, תוכלו לראות כמה רחוק הוא עבר ביניהם.

שווה לעצור על שמה. בפרסית הוא משלב את המילים שמש וירח. ישנה אגדה ידועה הקשורה לכך. הסיפור מספר שביום שוויון האביב, השמש שוקעת מאחורי המסגד הזה בעוד הירח עולה מאחורי המסגד שלה מעבר למים. המסורת מוסיפה שסינאן היה מאוהב בה בשקט וסידר אותו במכוון. התייחסו לזה כאל פולקלור. זהו סיפור יפהפה, ואין לכך ראיות.

כעת התבוננו כיצד הבניין עובד בפועל. כיפה אחת מכסה את כל אולם התפילה, והיא נשענת על ארבע קשתות גדולות. זהו רעיון פשוט ותובעני מאוד. המשקל חייב לנוע דרך ארבע הפינות, מה שאומר שהקירות שביניהן כמעט ולא נושאים דבר. סינאן הבין זאת, וניצל את ההזדמנות. הוא מילא את משטחי הקירות הריקים בשורות של חלונות, מוערמים זה מעל זה.

התוצאה היא מסגד שמתנהג כמו פנס. בבוקר בהיר הפנים בהיר יותר מהרחוב שבחוץ. אין קדרות בפינות, אין צורך באור מלאכותי, ואין עבודות אבן כבדות מעל. השוו זאת למסגד ישן יותר וההבדל הוא מיידי. בונים קודמים התייחסו לקירות כאל מסה. כאן הקיר צומצם למסגרת המחזיקה זכוכית, וזה היה הימור מבני לא פחות מאשר בחירה אסתטית.

להימור הזה היו השלכות. הבניין זעזע שוב ושוב, משום שאזור זה יושב על קו שבר משמעותי. רעידת אדמה בשנת 1766 גרמה לכיפה להתמוטט. היא נבנתה מחדש. רעידת אדמה נוספת פגעה שוב במסגד בשנת 1894, ותיקונים בוצעו בעקבותיה. גם המינרט קרס יותר מפעם אחת. כל מה שאתם רואים עומד הוקם מחדש על ידי מישהו. זה נורמלי עבור מבנים ישנים באיסטנבול, וזה כמעט ולא מוזכר בשלטים.

המסגד מעולם לא נועד לעמוד לבדו. פטרונים עות'מאנים בנו קומפלקסים, לא מבנים בודדים. בית ספר דתי, בית מרחץ, מזרקה וקבר היו חלק מהסידור כאן, ששירתו את השכונה סביבו. המסגד עצמו יושב על במה מוגבהת מעל חדרים מקומרים, מה שמרימה אותו מעל המדרון ומעניק לו את הגובה שניתן לראות מרחוק. שכר הדירה מנכסים כאלה מימן את התחזוקה ואת הצוות.

מיהרימה עצמה אינה קבורה כאן. היא שוכבת במתחם הסולימאנייה, לצד אביה, במרכז העיר העתיקה. המסגד שלה על גבעה זו שמר על שמה בשימוש במשך יותר מארבע מאות שנים בכל מקרה. כל נהג מונית ברובע יודע זאת. זהו סוג מסוים של הישרדות, והוא היה שייך למעט מאוד נשים מתקופתה בכל מקום בעולם.

צאו החוצה ולכו לקצה הטרסה. חומות הקרקע עוברות מתחתכם, שנבנו על ידי הרומאים ותוקנו במשך אלף שנים לאחר מכן. השער שליד המסגד הוא אחת הכניסות הראשיות דרכן. המסורת מספרת שמהמד השני רכב אל העיר הכבושה דרך שער זה בשנת 1453. השכונה סביבו כיום היא רגילה ומגורים. ילדים משחקים כדורגל כנגד חומת אימפריה.

חזרו פנימה פעם נוספת לפני שאתם עוזבים, ושבו ליד החומה. צפו כיצד האור נע על פני השטיח כשעננים חולפים. מישהו ייכנס להתפלל, ואז יעזוב שוב בלי להסתכל על הארכיטקטורה. בשביל זה נועד החדר הזה. היא החזיקה מעמד אור ושקט על פסגת הגבעה הזו דרך רעידות אדמה, אימפריות ותנועה. מותר לכם לשבת כאן כמה זמן שתרצו.