טירת אלניה

הרוח מגיעה אליכם לפני הנוף. כאן למעלה, על הסלע, היא מגיעה מהים הפתוח, יציבה וחמה, נושאת מלח וריח יבש של טימין ומרווה האופים על המדרונות. הניחו יד על הקיר. האבן מחוספסת, מלאה בצדפים קטנים וחצץ, וחמה מספיק בצד שטוף השמש כדי לגרום לכם לסגת. למטה, שחפים תלויים כמעט ללא תנועה ברוח העלייה. ציקדות ממשיכות לנוע בין עצי האורן. רעש העיר מגיע דק ורחוק.

התבוננו בצורת הארץ. כף סלעים תלולה נמתחת אל הים התיכון, עם חוף ארוך המתעקל בצד אחד ונמל פעיל תחוב בצד השני. זהו כל ההיגיון של המבצר הזה במבט אחד. מי שהחזיק בסלע הזה שלט בשני מעגנים, צפה בקטע ארוך של חוף, ולא היה יכול בקלות להרעיב אותו. מאחורי כל זה, הרי הטאורוס מתנשאים ישר מקו החוף, אפורים ומקופלים, עדיין אוחזים שלג באביב.

המבצר שאתם רואים הוא בעיקר מעשה ידיו של שליט אחד. בשנת 1221 הסולטן הסלג'וקי אלאדין קיקובאד הראשון כבש את העיר הזאת. הוא שינה את שמו על שמו והפך אותו למגורי חורף, הרחק מקור הרמה הפנימית. לאחר מכן בנה. חומות נמתחו לאורך רכסי הסלע, מגדלים הוצבו היכן שהקרקע אפשרה זאת, והנמל שמתחת קיבל הגנות משלו. זה היה פרויקט גדול, והוא הושלם במהירות.

החומות הן בקנה המידה שיש להעריך תחילה. הן עוקבות אחר הפסגה הטבעית של הצוק לאורך מספר קילומטרים, מטפסות ויורדות יחד עם הסלע במקום להילחם בו. במקומות מסוימים החומה היא הצוק, עם מעקה נמוך בלבד שנוסף למעלה. עשרות מגדלים מדגישים את הקו. חלקם מרובעים, חלקם מעוגלים, והמרווח ביניהם עוקב אחר השטח ולא אחר דפוס מסודר. הליכה אפילו בחלק מהמעגל הזה דורשת מאמץ רב בחום.

לצד הנמל ניצב המגדל האדום, והוא ראוי למבט מקרוב. הוא מתומן, בנוי מאבן בבסיס ולבנים אדומות מעל, ומכאן מגיע השם. כתובת על המגדל מתעדת את שנת 1226 ומזכירה בנאי שהגיע מחאלב. בפנים, הרצפות נתמכות סביב עמוד מרכזי, ובור מים יושב בתחתיתו כדי לאגור מים למצור. זהו מבנה צבאי רציני, לא קישוט.

לאורך החוף מהמגדל נמצא משהו נדיר יותר. שורה של מפרצים קמורים נפתחת ישירות אל הים, חצובה ונבנית בסלע בקו המים. זו הייתה המספנה של הסולטן, שהושלמה זמן קצר לאחר המגדל. ספינות נבנו ותוקנו מתחת לקשתות הללו, מוגנות מפני שמש ומזג אוויר, והושקו ישר למים. הסלג'וקים היו מעצמה יבשתית מאנטוליה הפנימית. בניית צי ים תיכוני כאן הייתה שינוי מכוון של שאיפה.

מים היו הבעיה המתמדת על סלע זה. אין מעיינות בחלק העליון. לכן הבונים חפרו וריפדו בורות מים, ותיעלו גשם מגגות ומשטחים מרוצפים לתוכם. כמה מהם שרדו, חשוכים וקרירים, חלקם עדיין מחזיקים מים אחרי גשם. כשאתה עומד על מדרון חם וחסר עצים, הבורות מסבירים יותר על אופן פעולת המבצר מכל מגדל. טירה ללא מים היא פשוט מלכודת גבוהה מאוד.

בתוך המתחם הפנימי ביותר, בנקודה הגבוהה ביותר, ניצבת כנסייה קטנה הרוסה בנויה מאבן. היא נושאת את שמו של סנט ג'ורג'. חומותיה עתיקות יותר מהמבצר הסלג'וקי סביבה, מה שמעיד שהסלע כבר היה מבוצר ומיושב לפני 1221. מגינים ביזנטיים ומוקדמים יותר ניצלו את אותם יתרונות טבעיים. כאשר הסלג'וקים הגיעו, הם לא התחילו יש מאין. הם שיפצו מחדש, הרחיבו וכתבו כתובות משלהם על מה שסיימו.

ליד קצה הטירה הפנימית יש נקודת תצפית עם ירידה ארוכה מתחתיה. המסורת המקומית מספרת שאסירים נידונים למלחמה הובאו לכאן פעם. על פי הסיפור, אסיר קיבל אבן ונאמר לו לזרוק אותה לים. אם האבן עברה את הסלעים והגיעה למים, האדם יצא לחופשי. זהו פולקלור ולא היסטוריה מתועדת. נסו זאת בעצמכם עם חלוק נחל קטן ותבינו מדוע הסיפור שורד.

במשך מאות שנים לאחר תקופת הסלג'וקים, אנשים פשוט חיו כאן למעלה. האזור שבתוך החומות הכיל כפר, עם בתים, גנים, בורות מים, מסגד ובית מרחץ. עצי תות גידלו למשי. עדיין ניתן לראות את דפוס ההתיישבות הזה בחומות האבן הנמוכות ובטרסות שבין העצים. הכפר התרוקן באיטיות ככל שהעיירה למטה גדלה וככל שהחיים בראש גבעה תלולה הפכו לא נוחים ולא בטוחים.

כיום הסלע שקט בצורה שונה. חתולים ישנים על אבן עתיקה וחמימה. בוגנוויליה נשפכת על חומות הגן בוורוד לוהט. רכבל עולה מהחוף, שהופך טיפוס ארוך לנסיעה קצרה, וכביש מתעקל למכוניות ומיניבוסים. צלמים מתאספים בנקודות התצפית המערביות בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כשהשמש שוקעת לכיוון הים וכל החוף למטה הופך לצבע דבש חיוור.

מצאו מקום על החומה הרחק מנקודות התצפית העיקריות, שבו ותנו לעיניכם לנוח על האופק במקום על העיר. מכאן הים נראה ריק, כפי שהיה נראה לשומר שצפה במפרשים. הרוח שאתם מרגישים היא אותה רוח שהחליטה אם ספינות יגיעו או יישארו רחוקות. שימו לב כמה רחוק קול העיר צריך לנסוע כדי להגיע אליכם. לאחר מכן, לכו למטה לאט.