פמוקלה

תורידו את הנעליים. זו לא עצה - זה הכלל, והוא נאכף. ברגע שרגליכם היחפות נוגעות בטרוורטין, אתם מבינים מדוע תמונות של המקום הזה מטעות אנשים. פני השטח אינם חלקים. הם מחוספסים, גרגיריים ומעט מחוספסים, כמו נייר זכוכית דק מאוד המונח על אבן. המים הזורמים עליהם חמים. הם גם נושאים ריח מינרלי קלוש. מתחת לרגליים הלבן בוהק בצהריים, והעיניים שלכם דומעות.

טרוורטין הוא סלע שנותר מאחור על ידי מים עשירים במינרלים. מעיינות חמים נובעים כאן דרך אבן גיר וממיסים סידן פחמתי בדרך למעלה. כאשר המים מגיעים לפני השטח, הלחץ יורד ופחמן דו-חמצני בורח לאוויר. המינרל המומס כבר לא יכול להישאר בתמיסה, ולכן הוא שוקע כקרום לבן. שכבה נבנית על גבי שכבה. הבריכות, הגדות והאגנים המדורגים שאתם רואים עשויים כולם מהמשקע הזה, והם עדיין גדלים במקום בו זורמים מים.

השם הטורקי הוא פמוקלה, שפירושו טירת כותנה. כותנה גודלה במישור למטה במשך זמן רב מאוד, כך שההשוואה הייתה מיידית לכל מי שחי כאן. מרחוק, על כביש הגישה, צלע הגבעה אכן נראית כמו ערימת כותנה גולמית, או סוללת שלג שמסרבת להימס באוגוסט. מקרוב האשליה נגמרת. זהו סלע קשה, רטוב וחם, וכואב אם נופלים עליו.

חוק היחף מגן על פני השטח. נעליים מגרדות את הקרום וטוחנות בו לכלוך, ולכלוך הופך את הלבן לאפור. יש היסטוריה קשה יותר מאחורי הטיפול הזה. במשך עשרות שנים, מלונות עמדו על הרכס והזרימו את מי המעיין לבריכות משלהם. כביש עבר על פני הטרסות. המים הוסטו, חלקים יבשו, והלבן הפך לחום. לאחר שהאתר קיבל מעמד של אתר מורשת עולמית בשנת 1988, המלונות והכביש הוסרו במהלך שנות ה-90.

המים מנוהלים כיום באופן מכוון. הזרימה מתחלפת בין חלקים לפי לוח זמנים, כך שחלק מהטרסות רטובות בעוד שאחרות נחות ומתאוששות. משמעות הדבר היא שהבריכות שבהן ניתן ללכת אינן תמיד אותן הבריכות. אם תגיעו בציפייה לתמונה ספציפית אחת, ייתכן שלא תקבלו אותה. מה שתקבלו הוא מערכת שימור פעילה, וזו הסיבה שהטרסות עדיין לבנות בכלל. שלטים מסמנים היכן מותר ללכת. הישארו בתוכם - שוליים שלא נגעו בהם נשברים תחת משקל.

מעל הטרסות שוכנת עיר עתיקה שלמה, ומבקרים רבים לעולם לא עולים אליה. הייראפוליס נוסדה על ידי שליטי פרגמון במאה השנייה לפני הספירה, והיא צמחה כעיר ספא. אנשים הגיעו בשביל המים. הרומאים, ומאוחר יותר הביזנטים, הרחיבו אותה. ישנם רחובות עם עמודים, שערים, מרחצאות, תיאטרון גדול וכנסייה נוצרית שנבנתה מעל קבר קדוש. אונסק"ו רשמה את העיר יחד עם הטרסות שמתחת.

התיאטרון במצב טוב במיוחד. מושביו משופעים בתלילות אל תוך צלע הגבעה, וחלק ניכר ממבנה הבמה שרד, כולל פאנלים מגולפים עם דמויות. טפסו לשורות העליונות והביטו החוצה. אתם רואים את כל המישור, את הקצה הלבן של הטרסות למטה, ואת העיר המודרנית שמעבר. שבו כמה דקות. האקוסטיקה עדיין עובדת, וניתן לשמוע אנשים מדברים בשקט על רצפת הבמה.

מצפון לשער העיר שוכן אחד מבתי הקברות העתיקים הגדולים ביותר בחלק זה של העולם. קברים לאורך הדרך לאורך קטע ארוך - תיבות אבן, קברים בצורת בית ותלוליות עגולות עם פתחי דלתות. רבים מהם היו שייכים לאנשים שהגיעו לכאן חולים, בתקווה שהמעיינות יעזרו, ולא החלימו. הכתובות מתעדות את מקורות המסע שלהם. עיירת ספא עם בית קברות גדול מאוד מספרת משהו על הרפואה העתיקה.

ליד אזור המקדש יש פתח קטן בסלע בשם פלוטוניום. סופרים עתיקים תיארו אותו ככניסה לעולם התחתון. ציפורים ובעלי חיים שהתקרבו אליו מתו. חלק זה לא היה אמונה טפלה. פתח הפתח משחרר פחמן דו-חמצני, שהוא כבד יותר מאוויר ומצטבר ליד הקרקע. כוהנים שעמדו זקופים, כשראשיהם מעל שכבת הגז, שרדו את ההדגמה - והטקס היה הגיוני לחלוטין לכל מי שצפה.

על הגבעה שמעל העיר ניצב מבנה מתומן המכונה מרטיריום של פיליפוס הקדוש. המסורת הנוצרית הקדומה מקשרת את פיליפוס, אחד השליחים, להיראפוליס. בשנת 2011 הודיע צוות איטלקי כי זיהה קבר סמוך כשלו. הזיהוי נשען על הבניין סביבו ועל הכתובות, ולא כולם מקבלים זאת. העלייה תלולה וחשופה, והמקום שקט, וזה דבר נדיר כאן.

יש גם בריכה שניתן לשחות בה, ליד המוזיאון, בתשלום נפרד. עמודי שיש שנפלו וגושים מגולפים מונחים על הקרקעית, ומים חמים מבעבעים דרכם. רעידות אדמה הפילו את האבן הזו. שחייה בין שברי אכסדרה שקרסה היא תחושה מוזרה, והמים מבעבעים קלות מאוד על העור בגלל הגז המומס. הקרקעית אינה אחידה, אז תנוע לאט.

חשוב לתזמן נכון. אוטובוסים מגיעים באמצע היום, והטרסות מתמלאות. הבוקר המוקדם והשעות האחרונות לפני הסגירה רגועים יותר, ואור חלש מתאים למשטח הלבן הרבה יותר טוב מהשמש מעל הראש. יש כניסות בתחתית הגבעה ובפסגה. הליכה יחפה מלמטה היא עבודה קשה יותר, אך היא מספקת את הנוף בסדר הנכון.

הטרסות אינן המעיינות היחידים באזור. מים מינרליים חמים עולים בכמה נקודות בחלק זה של דניזלי, ואנשים רחצו בהם במשך זמן רב מאוד. קרחאיט, במרחק קצר משם, מייצרת מים שנצבעו באדום וכתום על ידי ברזל בסלע. הניגוד ללבן שווה צפייה. הוא גם מראה כיצד היו נראים המשקעים בפמוקלה עם מינרל אחר במים.

לפני שאתם עוזבים, עצרו על קטע יבש של טרסה והניחו את כף ידכם שטוחה על הסלע. חם במקום בו המים זה עתה עברו, וגס בכל מקום. איפשהו מתחת לידכם, מינרל שוקע מהמים, שכבה דקה אחת בכל פעם. זה ימשיך לעשות זאת הלילה, ומחר, בין אם מישהו עומד כאן ובין אם לא. בית הקברות, התיאטרון והמלונות - כולם באו והלכו. המעיין פשוט המשיך לזרום.