תיאטרון אספנדוס

הטילו מטבע על רצפת הבמה והאנשים בשורה העליונה ישמעו אותה. טענה זו חוזרת על עצמה פעמים רבות, וכאן היא מתקרבת לאמת. היכנסו דרך הכניסה המקומרת והטמפרטורה יורדת - המעבר עשוי מאבן, עמוק ומוצל. ואז החלל נפתח. המושבים עולים לפניכם בחצי עיגול נקי, וכל הקיר האחורי של הבמה עדיין עומד, במלוא גובהו, עם קו הגג שלם.

החלק האחרון הוא הסיבה לכך שמומחים מגיעים לכאן. תיאטראות רומיים שרדו במדינות רבות סביב הים התיכון. כמעט בכולם בניין הבמה קרס, והותיר רק את המושבים הצמודים למדרון גבעה. באספנדוס בניין הבמה עומד. דלתות, נישות, פתחי חלונות והקומה העליונה כולם במקומם. ניתן לראות את צורת החדר שבו הופיעו השחקנים, במקום לדמיין אותה מתוכנית על לוח.

כתובת שמה של האדריכל. הוא נקרא זנון, בן תאודורוס, והוא היה איש מקומי. זה יוצא דופן וראוי לציין. מעט מאוד מבנים עתיקים בכל מקום נושאים את שמו של האדם שתכנן אותם. התיאטרון נבנה במאה השנייה לספירה, בתקופת שלטונו של מרקוס אורליוס, והוא ניתן לעיר על ידי שני אחים עשירים ממשפחת קורטיוס, ששמותיהם מופיעים גם בכתובות.

התבוננו כיצד הבניין פוגש את הגבעה. המושבים התחתונים נשענים על המדרון הטבעי, מה שחסך מאמץ עצום. המושבים העליונים והכניסות הצדדיות יושבים על קמרונות בנויים, משום שהגבעה נמשכה החוצה. שני מעברים מקומרים נושאים אתכם מבחוץ ישר למרכז המושבים. מעל השורה העליונה עוברת גלריה מקושתת, שהצלה על הצופים וסייעה לצליל. העיצוב כולו פרקטי ולא ראוותני.

קיר הבמה לא היה חשוף כפי שהוא נראה כיום. לוחות שיש כיסו אותו, עם שורות של עמודים הניצבים מלפנים על סוגריים, ופסלים בנישות שביניהם. החורים לחיבורים עדיין נראים על פני השטח. בחלק העליון יש תבליט המציג דמות מוקפת במגילות צמחים, המזוהה בדרך כלל כדיוניסוס, האל המקושר לתיאטרון. מעליו עברו שקעים לסוכך עץ שהצל על הקהל.

האקוסטיקה באמת טובה, והסיבות לכך הן מבניות ולא קסומות. המושבים משופעים בתלילות, כך שהקול מגיע לכל שורה מבלי לעבור דרך השורה שלפניה. האבן המעוקלת מחזירה במקום סופגת. קיר הבמה הגבוה מאחורי השחקנים מקפיץ את הקול קדימה במקום לתת לו לברוח כלפי מעלה. עמדו במרכז רצפת הבמה ודברו בקול רגיל. מישהו למעלה ישמע את המילים.

הנה הדבר שהציל את הבניין. לאחר התקופה הרומית, התיאטרון לא ננטש לחקלאים המחפשים אבן חצובה, וזה מה שבדרך כלל הורס את המקומות האלה. בתקופת הסלג'וקים הוא הוסב לקרוואנסראי - פונדק מבוצר לסוחרים ובעלי החיים שלהם. הקירות נשמרו כי מישהו השתמש בהם. בניין בשימוש מתוקן. זו הסיבה העיקרית לכך שקיר הבמה עדיין עומד כיום.

עקבות מאותה תקופה מאוחרת עדיין נמצאים על הקירות. במקומות מסוימים ניתן למצוא דוגמאות זיגזג בלבנים אדומות ואריחים, המיושמות על גבי עבודות האבן הרומיות. חפשו אותן במעברים וסביב האזורים העליונים. זוהי חפיפה מוזרה: הנדסה רומית מתחת, עיטור סלג'וקי מעל, עם כמה מאות שנים בין השניים. רוב המבקרים עוברים ישר ליד עבודות האריחים, כי הם מסתכלים על הבמה.

התיאטרון עדיין פועל. מתקיימות כאן הופעות, כולל פסטיבל אופרה ובלט בינלאומי בחודשי הקיץ. כריות מונחות על האבן העתיקה, התאורה ממוקמת באופן זמני, והקהל יושב בערך במקום שבו ישב הקהל במאה השנייה. אם הביקור שלכם נופל בסמוך לתאריך הופעה, הגעה בערב היא חוויה שונה לחלוטין מהגעה בצהריים. ביום תוכלו לשבת בכל מקום ולהישאר כמה זמן שתרצו.

אספנדוס הייתה עיר, לא רק תיאטרון, ושאר העיר יושבת על הגבעה שמעליה. יש אצטדיון, שוק, בניין מועצה ושרידי בזיליקה, הפרושים על פני החלק העליון השטוח של האקרופוליס. מעט מאוד אנשים עולים למעלה. השביל משובש ואין צל כלל. אם יש לכם זמן ומספיק מים, לכו - כנראה שכל העיר העליונה תהיה לכם לעצמכם.

אמת המים היא הסיבה הנוספת לכך שמהנדסים עושים את הטיול. מצפון לאתר, מגדלי אבן גבוהים ניצבים על פני המישור. הם שייכים למערכת מים בלחץ. התעלה ירדה לעמק, זרמה תחת לחץ, ועלתה שוב בצד הרחוק. המגדלים הקלו על הלחץ הזה בנקודות המפנה. ראייה מקרוב של אחד מהם מבהירה כמה השקיעה העיר רק בהורדת מים מהגבעות.

קל לזלזל בסביבה מחניון הרכבים. אספנדוס יושבת על מישור פמפיליה, רצועת חוף שטוחה הנתמכת על ידי הרי הטאורוס, המתנשאים בחדות במרחק קצר בפנים הארץ. העיר התעשרה במישור זה - אדמות חקלאיות, סוסים ונהר המחבר אותה לים. עושר מסביר את התיאטרון. עיירה קטנה וענייה לא מזמינה מבנה באיכות כזו, והיא בהחלט לא יכולה לתחזק אחד כזה.

בקרו מוקדם או מאוחר ביום אם תוכלו. שמש נמוכה פוגעת בקיר הבמה מהצד ומוציאה את משקופי הדלתות, הסוגריים והחורים שהותירו חיבורי השיש. בצהריים הכל משתטח, והמשטח נראה כאבן ריקה. הבקרים קרירים ושקטים יותר, לפני שקבוצות האוטובוסים מגיעות מאתרי הנופש לאורך החוף. שעה מספיקה כאן, ושעתיים עדיפות.

לפני שאתם הולכים, טפסו לשורה העליונה ושבו. הביטו על רצפת הבמה למטה. המרחק ניכר, ובכל זאת החלל מרגיש קרוב - זה העיצוב שעובד. מישהו חישב את הפרופורציות האלה בעזרת חבל, מפלסי מים וחשבון, וביצע אותן נכון. אנשים יושבים בדיוק במושב הזה כבר הרבה מאוד זמן, מחכים שמשהו יתחיל. תנו לזה רגע. ואז הקשיבו.