סגלאסוס

שאפו אוויר ושימו לב כמה דליל ונקי האוויר מרגיש. אתם עומדים בגובה של כ-1,500 מטרים, על המדרונות הדרומיים התלולים של הרי הטאורוס. רוח נעה על פני שיש שבור. הרחק למטה, קרקעית העמק מתפרשת בשדות ובעיירה הקטנה אגלסון. ואיפשהו לפניכם - הקשיבו - מים מתנפצים. הצליל הזה יהיה חשוב מאוחר יותר. סגלסוס היא עיר רומית בשמיים, והיא מקבלת את פני המבקרים במים זורמים.

האנשים שבנו את העיר הראשונה כאן היו הפיסידים, אנשי הרים קשוחים בעלי מוניטין של לוחמים. הם בחרו באתר המסחרר הזה במכוון. המדרון סיפק להם הגנה, מעיינות קרים סיפקו להם מים, והגובה נתן להם נוף לכל גישה. ערים בחוף היו עשירות ופגיעה. סגלסוס הייתה קשה - קשה להגיע אליה, קשה לעבד אותה, וקשה מאוד לתקוף אותה. הגיאוגרפיה העקשנית הזו עיצבה את כל מה שקרה לאחר מכן.

מבקר אחד סירב להתייאש. בשנת 333 לפנה"ס, אלכסנדר הגדול הגיע עם צבאו במהלך צעידתו דרך אנטוליה. היסטוריונים עתיקים תיעדו שהפיסידים פגשו אותו בפסגות, וכי חייליו נאלצו להילחם במעלה הגבעה נגד מגינים שהכירו כל סלע. הוא כבש את העיר בכל זאת. זהו הבחנה מוזרה, אך אמיתית: המדרון עליו אתם נושמים את נשימתכם היום בחן פעם את המפקד הצבאי המצליח ביותר בהיסטוריה העתיקה.

תחת רומא, מעוז ההרים פרח והפך לתצוגה מרשימה. סגלאסוס זכה לחסדי הקיסרים, ואדריאנוס כיבד אותה כעיר הראשונה של פיסידיה, תואר שפרסמה בגאווה. אנדרטאות שיש טיפסו על המדרון בטרסות - שתי אגורות, בית מועצה, מרחצאות, מקדשים, מזרקות, ספרייה. עבור עיר הררית פרובינציאלית, השאיפה הייתה עצומה. גאווה אזרחית כאן הייתה ספורט תחרותי, והשחקנים הוציאו הון על אבן.

כעת עקבו אחר צליל ההתזה הזה לאגורה העליונה, כי הוא מוביל למשהו כמעט בלתי סביר. מזרקת אנטונינוס - קיר מונומנטלי של עמודים, גומחות ופסלים מהמאה השנייה - קרסה ברעידות אדמה לפני זמן רב. ארכיאולוגים בנו אותו מחדש מאלפי חלקים מקוריים, ובשנת 2010 הם פתחו מחדש את המים. מי מעיינות קרים מההר זורמים כעת שוב דרך אותה תעלה עתיקה. אתם לא מדמיינים מזרקה רומית. אתם שומעים אחת.

לחפירות כאן יש נטייה למצוא ענקים. בשנת 2007, בהריסות המרחצאות הרומיים, חשפו ארכיאולוגים שברי פסל קולוסאלי של הקיסר אדריאנוס - ראש בגובה של כמעט מטר, ורגליים ענקיות בסנדלים. בשנה שלאחר מכן, ראש קולוסאלי תואם של מרקוס אורליוס צץ בקרבת מקום. הממצאים זכו לחדשות ברחבי העולם. המקורות מוצגים במוזיאון בבורדור, אך הם נמצאו בהריסות שניתן לעבור על פניהם כיום.

טפסו גבוה יותר ותגיעו לתיאטרון, הנח קרוב לראש העיר. הוא יכול היה להכיל קרוב לתשעת אלפים איש, ושורותיו תלויות מעל גבעה עם ההרים כרקע. הביטו מקרוב ותראו שהבונים מעולם לא סיימו אותו לחלוטין - בלוקים שוכבים מסביב כשהגילוף הסופי שלהם לא שלם, בדיוק במקום שבו בנאים הניחו אותם לפני מאות שנים. שבו בשורה גבוהה ותנשמו את נשימתכם. קהל רומאי טיפס באותו אופן.

גם סגלסוס עבד למחייתו. העיר ייצרה המוני כלי חרס מזוגגים אדומים, המוכרים לארכיאולוגים כ"כלי חרס אדומים" של סגלסוס, וייצאה אותם ברחבי מזרח הים התיכון במשך מאות שנים. מצע חרס מקומי הזינו רבע שלם של בתי מלאכה וכבשנים. צלחות וספלים שיוצרו על צלע הר זו הופיעו באתרים עתיקים בארצות רחוקות. אם המזרקה הייתה פני העיר, כלי החרס היו תלוש המשכורת שלה - עיר מפעלים שלובשת שיש.

הסוף הגיע מתחת לאדמה. רעידות אדמה קשות התרחשו במאות השישית והשביעית, ומגפה וחוסר ביטחון כרסמו באזור באותה תקופה. הניצולים נסחפו בהדרגה לעבר העמק, שם ניצבת אגלסון כיום. העיר מעולם לא נבנתה מחדש או נחפרה מחדש באופן רציני - גבוהה מדי, מרוחקת מדי. אדמה זחלה באיטיות במורד המדרונות וקברה את הרחובות. מה שהרס את סגלסוס גם שימר אותו, כמו ארכיון אטום בגובה רב.

הארכיון נפתח כראוי בשנת 1990, כאשר צוות בראשות אוניברסיטת לובן הבלגית החל בחפירות שיטתיות שנמשכות עד היום. גישתם הפכה את האתר למפורסם בקרב ארכיאולוגים: לבנות מחדש מונומנטים באמצעות האבנים המקוריות במידת האפשר. המזרקה היא ההישג המובהק שלהם. בכל קיץ, חוקרים חוזרים כדי להרים פינה נוספת של האדמה. מה שאתם רואים היום הוא אולי חלק קטן מהעיר - השאר עדיין מחכה מתחת למדרון הגבעה.

תנו לאתר את ההליכה האיטית שהוא דורש. הטרסות מתחברות באמצעות שבילי אבן ומדרגות, וכל נחיתה ממסגרת מחדש את העמק שמתחת. חפשו את בית המועצה, את הספרייה עם רצפת הפסיפס שלה ואת הרחוב הארוך המשובץ בעמודים. כאן למעלה מזג האוויר כותב את לוח הזמנים - השמש יכולה להפוך לרוח קרה תוך דקות, אפילו בקיץ. קחו מים, נעלו נעליים אמיתיות והסתובבו באופן קבוע. הנוף מאחוריכם הוא חצי מהארכיטקטורה.

לפני שאתם יורדים למטה, עמדו שוב במקום שבו תוכלו לשמוע את המזרקה. הצליל הזה חצה שמונה עשרה מאות שנים כדי להגיע אליכם - מושתק על ידי רעידות אדמה, קבור מתחת לאדמה, ומשוחרר שוב על ידי ידיים סבלניות. ההרים שניצחו צבאות שומרים כעת על עיר שיש ריקה ועל ברז מים רומי אחד שעובד. חבשו את האוויר הקר בכפות ידיכם. למטה בעמק, החיים נמשכו. כאן למעלה, באופן מפתיע, חלק קטן מהם חזר.