חוף איזטוזו

חלו את נעליכם ותחושו את החול. הוא זהוב דק וחיוור, דחוס היטב ליד קו המים. החוף מתרחק מכם בסרט ארוך ובהיר עד שהוא דוהה לערפל ים. מצד אחד, הים התיכון מגיע בגלים איטיים ואחידים. מצד שני, במרחק של כמה מאות מטרים בלבד, דלתא ירוקה של נהר משתרעת שטוחה ושקטה, מלאה קנים וציוץ ציפורים. מעט מאוד חופים מציבים אתכם בין מים מתוקים למים מלוחים בו זמנית. זה אכן כך.

איזטוזו הוא שרטון חול. הוא משתרע על פני כארבעה וחצי קילומטרים, ואוטם את דלתא נהר דליאן מהים הפתוח. הנהר מתפתל מאגם קויג'יז דרך מבוך של תעלות מרופדות בקנים גבוהים. רוב המבקרים מגיעים בסירה קטנה, מפליגה במבוך הזה. הקפטנים מנווטים לפי זכרון, כי כל קירות הקנים נראים אותו דבר. כאשר הסירה סוף סוף מחליקה מהתעלות והחוף נפתח לפנים, כל הסירה בדרך כלל משתתקת.

זהו גם אחד מחופי הצבים החשובים ביותר בים התיכון. צבי ים ראשיים מקננים כאן בכל קיץ. מדענים קוראים להם Caretta caretta, ולאורך חוף זה, המקומיים משתמשים באותו שם. נקבות ראשיים מושכות את עצמן לחוף בלילה, חופרות בור בעזרת סנפיריהן האחוריים ומטילות עשרות ביצים רכות. לאחר מכן הן מכסות את הקן, גוררות את עצמן חזרה למים ונעלמות. רבות מהן בקעו בדיוק בחוף הזה לפני עשרות שנים, וחזרו אינסטינקטיבית לחול בו החלו.

כחודשיים לאחר מכן, הגוזלים חופרים את דרכם החוצה, בדרך כלל לאחר רדת החשיכה. כל אחד מהם קטן מספיק כדי לשבת בכף ידך. הם מרוצים אל האופק הבהיר ביותר, שבחוף טבעי פירושו הים. אור מלאכותי מבלבל אותם, וגוזלים מבולבלים מתים. זו הסיבה שאיזטוזו נסגר בלילה במהלך עונת הקינון, ומדוע הבניינים כאן נשארים נמוכים וחשוכים. הכללים נוקשים בכוונה. הצבים היו כאן ראשונים.

החוף כמעט איבד את כל זה. בשנות ה-80, יזמים תכננו קומפלקס מלונות גדול על שרטון החול. אנשי שימור בטורקיה ובחו"ל נלחמו בפרויקט. הקול החזק ביותר היה שייך לג'ון חיימוף, אנגלייה שהתיישבה כאן בבקתת חוף פשוטה. המקומיים קראו לה קפטן ג'ון - קפטן ג'ון. היא כתבה מכתבים, גייסה מדענים ועיתונאים, וסירבה לוותר. הקמפיין משך תשומת לב בינלאומית, והלחץ עבד.

בשנת 1988 הכריזה טורקיה על אזור קויג'יז ודליאן כאזור מיוחד להגנת הסביבה. המלון מעולם לא נבנה. איזטוזו נשאר חוף של חול, קנים וצבים במקום בטון. קבוצות שימור שיבחו אותו פעמים רבות מאז, והוא רשום לעתים קרובות בין החופים המוגנים ביותר באירופה. חיימוף בילתה את שארית חייה הארוכים לצד המים שעזרה להציל, והבקתה הישנה נשמרה כאנדרטה קטנה לקמפיין.

לכו לעבר הקצה הרחוק של החוף, ליד הכניסה לכביש, ותגיעו למרכז הצלת צבי ים. וטרינרים ומתנדבים מטפלים בצבים שנפגעו ממדחפי סירות, קרסי דיג ופלסטיק שנבלע. בעלי חיים מתאוששים נחים במיכלים מוצלים, ומבקרים מוזמנים להציץ. צבים בריאים חוזרים לים, וחלקם נושאים תגי לוויין כדי שחוקרים יוכלו לעקוב אחר מסעותיהם ברחבי הים התיכון. תרומה קטנה עוזרת לשמור על פעולת המיכלים.

בזמן שאתם הולכים, צפו בחול עצמו. יתדות עץ ומסגרות קטנות דמויות כלוב מסמנות קינים פעילים, כל אחת מחזיקה ביצים בעומק כף יד מתחת לפני השטח. תנו להם מקום. שמשיות מותרות רק באזורים מסומנים המרוחקים מהמים, מכיוון שמוט שננעץ במקום הלא נכון יכול למחוץ קבוצת ביצים. עקבות בחול הבוקר מראות לפעמים היכן נקבה הגיעה לחוף בן לילה - שני קווים מקוטעים, כמו טביעת צמיג של טרקטור.

מאחורי החוף, הדלתא ממשיכה את חייה העמוסים. אנפות עומדות קפואות במים הרדודים. שלדגים מהבהבים בין הקנים. סרטנים כחולים מתרוצצים על פני ערוצי התעלה, ודגי בורי מתנפנפים על פני השטח. התערובת של מים מתוקים ומלוחים הופכת את זה לאחד מאזורי הביצות העשירים ביותר בחוף הטורקי. אם תסעו בסירה חזרה לכיוון דליאן בשעות אחר הצהריים המאוחרות, האור הופך את הקנים לזהובים והציפורים יוצאות לאכול.

העיירה דאליאן קיבלה את שמה מסכרים דמויות גדר שתופסים דגים הנעים בין האגם לים. אנשים דגים במים אלה במשך אלפי שנים. גבוה על הצוקים שמעל הנהר, קברים חצובים בפני הסלע משקיפים על הסירות החולפות. הם היו שייכים לקאנוס, עיר עתיקה שחורבותיה עדיין ניצבות בקרבת מקום. החזיתות המגולפות דומות למקדשים קטנים, עם עמודים וגמלונים חצובים ישר באבן.

ניתן להגיע לאיזטוזו גם בכביש, בנסיעה מתפתלת דרך יער אורנים מדאליאן. שני קצוות החוף מרגישים שונים. בקצה הכביש נמצא מרכז ההצלה ורצועת שיזוף עמוסה יותר. קצה הנהר מרגיש פראי יותר, עם דיונות, עצים סחפים ופתח התעלה. בין לבין משתרעים קטעים ארוכים שבהם ניתן ללכת במשך עשר דקות מבלי לפגוש אף אחד. הביאו מים, כי צל הוא נדיר לאורך אמצע שרטון החול.

השחייה קלה ופתוחה. קרקעית הים משופעת בעדינות, המים צלולים והגלים בדרך כלל רכים. בתחילת הקיץ ייתכן שתחלוקו את הים עם יותר חיים ממה שאתם מצפים, כי הצבים הבוגרים ניזונים ומחכים במפרץ ממש ליד החוף. לראות משטח אחד לנשימה - שריון כהה, ראש קהה, מצמוץ איטי - הוא רגע שאנשים זוכרים במשך שנים.

לפני שאתם עוזבים, עמדו על קו המים והביטו לאורך כל שרטון החול. כמעט שום דבר כאן לא בנוי, והיעדר זה הוא העניין. החוף הזה נראה כפי שהוא נראה כי אנשים התווכחו, כתבו מכתבים, ודאגו בעקשנות. מתחת לרגליים שלכם, איפשהו בחול החם, הדור הבא של צבים סוררים אולי כבר מחכה לחושך, מוכנים לחפור את דרכם החוצה ולרוץ אל הגלים.