העיר העתיקה של סייד

הקשיבו תחילה לים. הוא מגיע כצליל נמוך ויציב מעבר לעמודים - הים התיכון פועל על הסלעים שמתחת. האוויר כאן נושא מלח ושרף אורן חם. מתחת לרגליכם, אבני הריצוף מלוטשות וחלקות, שחוקות על ידי מאות שנים של עגלות, סנדלים ולאחרונה גם נעלי ספורט. געו בתוף עמוד שנפל ותגלו שהשיש קריר בצדו המוצל וחם בצד הפונה לשמש. סידה יושבת על חצי אי קטן. המים אף פעם לא רחוקים, בשום כיוון.

השם עתיק יותר מיוונית. סופרים עתיקים תיעדו שסידה פירושה רימון בשפה המקומית של חוף זה - שפה שנעלמה לחלוטין מאז. רימונים מופיעים על מטבעות העיר. זהו רמז קטן על האנשים שחיו כאן לפני שהגיעו מתיישבים יוונים מצפון מערב הים האגאי. תיאור עתיק אחד טוען שהעולים החדשים שכחו את שפתם תוך זמן קצר והחלו להשתמש בשפה המקומית במקום זאת. תהיה אשר תהיה האמת בסיפור הזה, העיר שמרה על שמה הלא יווני.

לסידה היה נמל, ונמלים מרוויחים כסף. ספינות עצרו כאן בשביל תבואה, שמן זית, עצים שנכרתו בהרים שמאחורי החוף. לעיר היה גם מסחר אפל יותר. הגיאוגרף סטראבו תיאר את סידה כמקום שבו פיראטים מחוף קיליקיה מכרו אנשים שבויים. הוא כתב זאת בפשטות, ללא הרבה הערות. רומא בסופו של דבר פינתה את הפיראטים הללו מהמים הללו. העיר המשיכה לסחור, והכסף שילם עבור רבים מהמבנים שאתם עומדים ביניהם.

לכו לעבר התיאטרון וקנה המידה משתנה. זהו אחד התיאטראות הגדולים ביותר בחלק זה של אנטוליה, והוא בנוי בצורה שונה מרוב הדוגמאות היווניות. במקום להניח את המושבים על צלע גבעה, הבונים הקימו אותם על קשתות מקומרות ענקיות, משום שחצי האי לא נתן להם גבעה נוחה. אפשר להיכנס לקמרונות הללו. הם קרירים ועמומים, וצליל צעדיכם משתנה כשאתם עוברים מתחת לכל קשת. אלפי אנשים טיפסו פעם במדרגות אלה למושביהם.

התיאטרון החליף תפקידים יותר מפעם אחת. מאוחר יותר הרומאים חממו את השורות הנמוכות ביותר כדי שהחלל יוכל לקיים מופעי בעלי חיים ותצוגות לחימה. מאוחר יותר, כאשר העיר הפכה לנוצרית, חלק ממנה שימש לפולחן תחת כיפת השמיים. חפשו צלבים קטנים שנחתכו לגושים משומשים תוך כדי הליכה. מבנים כאן נהרסו לעיתים רחוקות. הם הותאמו, תוקנו, נשדדו לאבן, ועובדו שוב. הרגל זה מסביר מדוע כל כך הרבה שרד - ומדוע כמעט שום דבר שאתם רואים אינו שייך לתקופה אחת.

השער הראשי ניצב בצוואר חצי האי, שם היבשה מצטמצמת. ממש בתוכו נמצאים שרידי מזרקה מונומנטלית, נימפאום. מים הגיעו באמצעות אמת מים מההרים ונשפכו במורד חזית אבן מעוטרת לאגנים רחבים. זה היה הדבר הראשון שפגש מטייל אחרי השער. המסר היה פשוט. לעיר הזו יש מים מיותרים. משם רחוב עמודים ירד לכיוון הנמל. חלקים מאותם עמודים עדיין משרטטים את הכביש המודרני.

ליד התיאטרון שוכנת האגורה, הכיכר הציבורית הראשית. באמצע ניתן להבחין ביסודות העגולים של מקדש קטן. הוא הוקדש ככל הנראה לטיכה, אלת המזל, שלעתים קרובות נראתה מחזיקה את גורל העיר בידיה. בצד אחד של הכיכר נמצא בית שימוש ציבורי - חדר ארוך ומעוקל עם מושבי אבן מעל תעלת שטיפה. זהו אחד הדוגמאות השמורות ביותר בחוף זה. עיירות רומיות התייחסו לתברואה ברצינות, ולא הסתירו זאת.

כעת לכו לקצה חצי האי, אל המקדשים שליד המים. כמה עמודים של מקדש אפולו ניצבים שוב יחד, הוקמו מחדש במאה העשרים מחתיכות שהיו מונחות על הקרקע. הביטו למעלה אל שבר האבן המעוקל שהם נושאים. לאורכו חרוטים ראשי מדוזה. הרומאים השתמשו בפנים אלה כשומר, שהוצבו על מבנה כדי להרחיק נזק. עם השקיעה עמודים אלה הופכים לכתום, אחר כך ורוד, אחר כך אפור, בעוד שהים מאחוריהם שומר על אורו קצת יותר זמן.

המרחצאות הרומיים של העיר מחזיקים כיום את המוזיאון. זוהי התאמה הגיונית, מכיוון שבניין מרחץ הוא למעשה סדרה של אולמות גבוהים ומוארים היטב. בפנים נמצאים פסלים הנמצאים ברחובות ובכיכרות סביבכם. ישנם קיסרים, ספורטאים, אפרודיטה רוחצת וראשי דיוקן עם פנים ספציפיות להפליא. עמידה קרובה לאחד מראשים אלה היא חוויה מוזרה. השיער מסודר בצורה שנמשכה אולי דור שלם. מישהו בעיר הזאת רצה להיזכר בדיוק כפי שהוא נראה.

הנה החלק שמבקרים כמעט ולא מצפים לו. במשך תקופה ארוכה, סידה הייתה ריקה. העיר העתיקה ננטשה, וחצי האי נותר לחול, שיחים ורעיית בעלי חיים. לאחר מכן, בסוף המאה התשע עשרה, משפחות מוסלמיות מכרתים התיישבו במקום הזה. הן בנו בתים בין ההריסות, תוך שימוש בבלוקים עתיקים בחומותיהן, ודגו למחייתן. כפרן גדל והפך לעיר בה הלכתם. בכמה בתים ישנים יותר עדיין יש תוף עמודים שנבנה בפינה.

שכבות אלו הן האופי האמיתי של המקום. מרפסת מסעדה נשענת על קיר רומי. חנות מוכרת משקפי שמש ליד קשת ביזנטית. חתולים ישנים בצל מצבות ישנות. חלק מהמבקרים מוצאים זאת רשלן. אחרים מוצאים זאת ככנה - מקום שבו אנשים פשוט המשיכו לחיות על אותה אדמה במשך זמן רב מאוד. שתי התגובות הוגנות. העיר מעולם לא התייחסה להריסותיה כאל טמאות, וזו בין היתר הסיבה שההריסות עדיין כאן בכלל.

לפני שאתם הולכים, לכו אל המים בקצה חצי האי. שבו על גוש שיש שנפל ופנו אל הים הפתוח. האופק נראה ממש כמו של מלח המביא ספינת תבואה לנמל הזה. הרוח היא אותה רוח. מאחוריכם, העמודים מחזיקים את פיסת האבן המגולפת שלהם כנגד השמיים. לפניכם אין דבר מלבד מים ואור. הישארו רגע בלי לצלם. ואז תנו לקול העיר למשוך אתכם בחזרה.