חטוסה

הרוח היא הדבר הראשון ששמים לב אליו. היא מגיעה על פני המדרון הפתוח ללא שום דבר שיעצור אותה, והיא נושאת את ריח העשב היבש והתימין. איפשהו למטה, פעמוני כבשים מתנגשים זה בזה. אין כאן חומות מחסה מאחוריהן, רק שורות נמוכות של אבנים בעשב וצלע סלע הנמתחת דרך צלע הגבעה. עמדו בשקט והקשיבו לרגע. עבור עיר בירה, המקום הזה שקט ביותר כעת.

התאימו את הציפיות שלכם לגבי גודל. זו לא הייתה מבצר קומפקטי. העיר התפרשה על פני נוף תלול ומקופל, וחומות ההגנה שלה נמתחו לאורך כמה קילומטרים סביבה. כביש מעגלי מוביל כיום את המבקרים מעבר לנקודות העיקריות, והליכה כולה אורכת חלק ניכר מיום. מה ששרד הוא בעיקר יסודות, שערים וקטעי חומה. עליכם לבנות את הקומות העליונות בעצמכם, בראשכם, תוך כדי הליכה.

החתים שלטו מכאן עד האלף השני לפני הספירה. בשיאם הם היו אחת המעצמות הגדולות של המזרח הקרוב הקדום, לצד מצרים, בבל ואשור. הם לחמו במלחמות בסוריה, חתמו על הסכמים, נישאו למשפחות מלוכה זרות וניהלו תיעוד קפדני. לאחר מכן הם נעלמו כל כך לחלוטין שעד ימינו הם היו ידועים בעיקר מקומץ אזכורים בתנ"ך ובטקסטים מצריים.

המקדש הגדול שוכן בעיר התחתונה, וזהו החלק הקל ביותר לקריאה באתר. אבני היסוד עצומות, ותוכנית המחסנים סביב חצר מרכזית שרדה כמעט בשלמותה. בתוך המחסנים הללו ניצבות שורות של כדי חרס ענקיים השקועים ברצפה, ששימשו לתבואה, שמן ויין. המקדש שירת שני אלים יחד - אל הסערה של השמיים ואלת השמש של עיר בשם ארינה.

איפשהו באזור המקדש תמצאו גוש אבן ירוק וחלק, בערך קובייתי, מלוטש על פניו. איש אינו יודע למה הוא שימש. מדריכים לפעמים מכנים אותו אבן משאלות, ומבקרים נוגעים בו ומסתובבים. התייחסו לזה כאל פולקלור ולא לארכיאולוגיה. מה שבטוח הוא שהאבן אינה מקומית, מה שאומר שמישהו גרר אותה לכאן בכוונה, וזה לבדו שווה עצירה.

טפסו לעבר העיר העליונה ותגיעו לשער האריות. שני אריות חקוקים ישירות בגושי השער, פונים החוצה, פיותיהם פעורים. גופם מעוצב באופן גס בלבד, אך ראשיהם מפורטים. שימו לב שמספר פסלים באתר זה הוחלפו בעותקים, כאשר המקורות הועברו פנימה להגנה. התבוננו גם בקרקע מתחת לשער. חורי הציר העגולים לעמודי הדלת עדיין חקוקים בסף.

המבנה התובעני ביותר נמצא בנקודה הגבוהה ביותר, הנקראת ירקאפי, שפירושו שער קרקע. כאן בנו החיתים סוללת אדמה מלאכותית, מצופה מבחוץ במעטפת אבן משופעת. ישר דרך בסיסה עוברת מנהרת אבן, באורך של כשבעים מטרים, הולכת ומצטמצמת לנקודה מעל הראש שבה הגושים נשענים זה על זה. לכו בה. הטמפרטורה יורדת כשנכנסים, והאור בקצה הרחוק הוא טריז קטן ובהיר.

המנהרה מתוארת לעתים קרובות כנתיב מילוט סודי, אך היא אינה סודית כלל - שני הקצוות פתוחים לרווחה וניתן לראותם מרחוק. החשיבה הנוכחית נוטה לכיוון פונקציה טקסי, אולי לתהלוכות. על ראש החומה ניצב שער מוקף בספינקסים מגולפים. אחד מאותם ספינקסים בילה כמאה שנה במוזיאון בברלין. הוא חזר לטורקיה בשנת 2011 וכיום נמצא במוזיאון המקומי בכפר שמתחת.

המצודה המלכותית, בויוקאלה, תופסת שלוחת סלע בצד המזרחי. שם נמצאו הארכיונים. חופרים מצאו עשרות אלפי לוחות חרס, שנכתבו בכתב יתדות - סימנים בצורת טריז שנדחסו לתוך חרס רטוב. אמנות, מכתבים, תפילות, חוקים, הוראות חג, מענקי קרקעות. אש הרסה את המבנים, והחום אפה את הלוחות קשה ושמר עליהם. התיעוד החיתי שרד בעיקר משום שבירת החיתים נשרפה.

הנה הפרט שמשנה את האופן שבו אתם מסתכלים על הקרקע תחת רגליכם. כאשר לוחות אלה נחקרו לראשונה, איש לא ידע לקרוא את השפה העיקרית. בשנת 1915, חוקר צ'כי בשם בדריך הרוזי גילה שהחיתית שייכת למשפחה ההודו-אירופית. רמז אחד היה משפט על אכילת לחם ושתיית מים, כאשר המילה למים דמתה מאוד למילה האנגלית. השפה של צלע הגבעה הזו התבררה כקרובת משפחה רחוקה של אנגלית, גרמנית ויוונית.

לוח נוסף מארכיונים אלה מתעד הסכם שלום בין המלך החיתי לפרעה המצרי, שסוכם לאחר קרב בקדש בסוריה. גם הגרסה החיתית וגם הגרסה המצרית שרדו, דבר נדיר. הוא מתואר בדרך כלל כהסכם השלום הבינלאומי הקדום ביותר שעבורו נמצאו טקסטים משני הצדדים. עותק שלו מוצג במטה האומות המאוחדות בניו יורק.

לפני שאתם עוזבים את האזור, סעו את המרחק הקצר ליאזילקאיה. שני תאי סלע טבעיים נפתחים מצוק שם, והקירות מגולפים בתהלוכות ארוכות של אלים הולכים זה לעבר זה. דמויות גברים בצד אחד, נשים בצד השני. בחדר הקטן יותר עומד מלך מתחת לזרועו של אל גדול ממנו בהרבה. אבן הגיר שחוקה, אך בשמש נמוכה הדמויות בולטות בבירור.

בסביבות שנת 1200 לפני הספירה העיר הזו רוקנה ונשרפה, חלק מקריסה רחבה יותר שהפילה מספר מדינות במזרח הים התיכון בבת אחת. מה גרם לכך עדיין נתון במחלוקת. עכשיו הביטו שוב סביבכם. דשא, רוח, קווי אבן, כבשים על המדרון הרחוק. אימפריה שניהלה משא ומתן עם פרעונים שלטה בדיוק מהגבעה הזו, והיום אפשר לשמוע דבורה אחת חולפת על פניכם. הניגוד הזה הוא כל הביקור.