רמת איידר

כנראה יורד גשם, או שזה פשוט הפסיק, או שזה עומד להתחיל. מים הם הקבוע כאן - נוטפים מגגות פח, זורמים בתעלות לצד השביל, תלויים באוויר כערפל דק. הדשא מתחת לרגליים ספוג. איפשהו מעליכם פעמון פרה מקיש באיטיות כשחיה נעה על פני המדרון. אם אתם תופסים ריח קלוש של גופרית, זהו המעיין החם, וזו הסיבה שאנשים הגיעו לכאן לראשונה.

זהו יאילה - יישוב מרעה קיץ ברמות הגבוהות, המאוכלס בחלק מהשנה ונשאר ריק ברובו למשך כל השנה. איידר יושב בגובה של כ-1,350 מטרים, על מדף של עשב פתוח מוקף ביער שעולה במעלה המדרונות לכל עבר. הדפוס עתיק יומין בהרים אלה. כפרים יושבים נמוך, ליד התה והתירס. בעלי חיים ומטפליהם עולים ביוני ויורדים לפני שהשלג סוגר את הכביש.

הנסיעה לכאן היא חצי מהנקודה. מצ'אמליחמשין הכביש עוקב אחר נהר פירטינה במעלה נקיק צר, ופירטינה פירושה סערה. המים רועשים, ירוקים בהירים ומהירים. שימו לב לגשרים הישנים של האבן שחוצים אותם - קשתות בודדות, תלולות וגבשושיות, צרות מספיק כדי ששני אנשים יעברו זה את זה בזהירות. כמה מהם עדיין בשימוש. גבוה יותר בעמק יש חורבות טירה על שלוחת סלע, שכדאי לעצור ביום בהיר.

מים חמים עולים כאן באופן טבעי ומשמשים לרחצה במשך זמן רב. ישנו מרחץ תרמי בכפר שבו מי המעיין מוזרמים לבריכות ולבקתות פרטיות. הם חמים באמת, כבדים במינרלים ומסריחים מעט, וזה הדבר הנכון לעשות אחרי יום הליכה בגשם קר. משפחות מקומיות השתמשו במים אלה במשך דורות. הזמינו מראש בשיא הקיץ, כי המקומות מתמלאים במהירות במבקרים טורקים.

אנשי העמקים הללו הם חמשין, קבוצה עם מנהגים, לבוש וניבט משלהם, ומסורת ארוכה של הגירה לעבודה. המוזיקה שלהם נשמעת על טולום, חמת חלילים עשויה מעור עזים מנופח עם מקטרת קנים כפולה. אין לה זמזום, מה שגורם לה להישמע חדה ומהירה יותר מרוב חמת החלילים. כשהוא מתחיל, אנשים משלבים ידיים בשורה או במעגל ורוקדים את החורון - צעדים מהירים ומהודקים עם כתפיים רועדות.

אוכלים מוהלמה, המכונה גם קוימק. קמח תירס מבושל בחמאה, ואז מערבבים פנימה גבינה מקומית עד שהתערובת מבריקה ומתפתחת לשרשראות ארוכות מהכף. הוא מוגש במחבת בה הוא בושל. מוסיפים דבש ולחם טרי וזוהי ארוחת הבוקר. דבש מהרמות הגבוהות במחוז זה מדורג בין היקרים ביותר במדינה, מכיוון שהדבורים עובדות על חלון צר של פרחים אלפיניים והנפח קטן.

התבוננו כיצד בנויים הבניינים. התבנית המסורתית היא קומת קרקע מאבן לבעלי חיים ואחסון, קומה עליונה מעץ לאנשים, ותקרה רחבה כדי להרחיק את הגשם מהקירות. לאחר מכן התבוננו במה נוסף מאוחר יותר. בלוקי בטון נבנו במהירות במהלך פריחת התיירות, והרמה איבדה הרבה מהקוהרנטיות שלה. תוכנית שיקום הסירה וחיפתה מחדש חלק מזה. שפטו את התוצאות בעצמכם.

איידר הוא השער הראשי להרי קאצ'קר, רכס הרי שמעל 3,900 מטרים לא רחוק מזרחית מכאן. שבילים יוצאים מהרמה לאגמי קרחונים, מרעה גבוה והפסגות עצמן. זהו אזור טיולים רציני עם מזג אוויר לא אמין, ומדריך מקומי הוא השקעה סבירה. דובים חומים חיים ביער שמסביב במספרים אמיתיים. מדריכים יגידו לכם היכן הם ניזונים לאחרונה, ושווה להקשיב.

הקצב העונתי עדיין קיים. משפחות עולות כשהדשא מוכן, והרמה מתמלאת באנשים, בעלי חיים, עשן ורעש. גבינה וחמאה מיוצרות כאן לאורך כל הקיץ. בסתיו הכל חוזר לפח. החורף סוגר חלק ניכר מהעמק העליון, אם כי הכפר עצמו נשאר פתוח כעת ומקבל מבקרים בשלג. אם תגיעו בסוף האביב, צפו לכבישים סגורים מעל הרמה ולמי נמס הזורמים בכל מקום.

מפלים יורדים מהמדרונות מסביב, חלקם קבועים וחלקם מופיעים רק לאחר גשם כבד. אחד ליד הכפר נופל במפל ארוך ודקים שהמקומיים משווים לרעלה של כלה. לכו לכיוון השביל בבוקר לפני שהענן מתקרב. השביל בוצי בכל עונה. סרפדים צומחים לאורך קצוותיו, כך שמכנסיים ארוכים הם בחירה פרקטית ולא זהירה.

באמצע הקיץ, הרמות שמעליהן מקיימות פסטיבלים. אנשים מגיעים ליום של מוזיקה, ריקודים ואכילה בחוץ, על דשא רטוב, במזג אוויר שהיה מבטל את אותו אירוע בכל מקום אחר. התכנסויות אלה הן מקומיות ולא מבוימות למבקרים, ואנשים מבחוץ בדרך כלל מתקבלים בברכה. המוזיקה פועלת עד מאוחר ואין לוח זמנים מודפס. שאלו בבית ההארחה שלכם לגבי תאריכים, כי הם עוברים ממקום למקום ורק לעתים רחוקות מתפרסמים מחוץ לעמק.

לפני שאתם הולכים, לכו מעט מחוץ לכפר עם רדת החשיכה ועצרו. היער מתחיל בפתאומיות בקצה הדשא. עננים יורדים במדרון ביריעות איטיות, ואז מתדלדלים, ואז חוזרים. תשמעו מים מכמה כיוונים ופעמון איפשהו מאחוריכם. שום דבר כאן אינו דרמטי ברגע אחד. הם מצטברים. עמדו במקום מספיק זמן והרמה תצליח לעשות את שלה ללא כל עזרה.