האי והכנסייה של אקדמר

מנוע הסירה יורד לרשרוש נמוך, ואתם שומעים מים מכים על גוף הסירה. הרוח מאגם ואן נושאת ריח מינרלי, מעט סבוני, כמעט כמו גיר רטוב. לפניכם, אי קטן מתנשא מתוך מים כחולים מאוד, קו החוף שלו חיוור מסלע יבש. עצי שקד מחזיקים את המדרון בשורות ירוקות רופפות. על הקרקע הגבוהה ביותר ניצבת כנסיית אבן קומפקטית, חמה-אדומה בשמש. מהמים היא נראית קטנה. הרושם הזה לא יחזיק מעמד.

צעדו על המזח והצליל משתנה. שחפים קוראים, ועשב יבש נע ברוח. השביל מטפס על פני עצי שקד ופיסטוקים, ובאביב האדמה מכוסה בפריחה ורודה בהירה. לטאות רצות על פני האבנים החמות. ואז הכנסייה מופיעה במלואה, ואתם מאטים בלי להחליט. קירותיה מכוסים בדמויות מגולפות - אנשים, בעלי חיים, סצנות שלמות - חצובות במשטח מכל צד. כמעט שום חלל שטוח לא נותר ריק.

זוהי כנסיית הצלב הקדוש הארמנית. הוא נבנה בתחילת המאה העשירית, בין 915 ל-921, עבור גאגיק הראשון, מלך ארמני ששלט באזור ואספוראקאן מאגם זה. האדריכל שלו היה נזיר בשם מנואל. הבניין שימש תחילה ככנסיית ארמון ומאוחר יותר הפך למרכז של מנזר. האבן היא סלע וולקני אדמדם שנחצב בקרבת מקום. זו הסיבה שהקירות הופכים כתומים באור אחר הצהריים המאוחר.

לכו לאט מסביב מבחוץ וקראו אותו כמו ספר תמונות. על קיר אחד, דוד קטן מניף את קלעתו לעבר גוליית גדול ומשוריין. במקום אחר, יונה נכנס לפיו של יצור ים ויוצא שוב בפאנל שני. אדם וחוה עומדים ליד עץ. דניאל יושב בשלווה בין אריות. החרטומים חותכים עמוק, כך שהדמויות עדיין מחזיקות צל לאחר יותר מאלף שנים של מזג אוויר פתוח.

מעל הדמויות עוברת רצועת גפן. עקבו אחריה ותמצאו עולם עובד שלם. גברים קוטפים ענבים. דוב מטפס. ארנבות, שועלים ואיילים נעים בין העלים. אריה מפיל שור. יש ציידים רכובים על סוסים ובעלי חיים שנראים מקומיים ולא סמליים. איש לא גילף זאת בחיפזון. מישהו רצה שאנשי ממלכה יראו את עצמם, ואת שדותיהם, מבחוץ לכנסיית המלך שלהם.

בפנים, הטמפרטורה יורדת בכמה מעלות. התוכנית קומפקטית - צורת צלב מתחת לכיפה חרוטית גבוהה, עם רק כמה חלונות צרים. צבע שרד בכתמים על הקירות העליונים ובכיפה. אפשר להבחין בהילות, גלימות ושברי פנים מסצנות הבשורה. חלק גדול ממנו דהה לחום-אדום עמום. עמדו באמצע והביטו ישר למעלה. הכיפה גורמת לחדר הקטן הזה להרגיש גבוה בהרבה ממה שהוא.

הכנסייה לא עמדה לבדה. במשך מאות שנים גדל סביבה מנזר, עם מגדל פעמונים שנוסף מאוחר יותר בצד המערבי, בנוסף לקפלות, תאי נזירים ובית ספר. עקבות של אותם מבנים עדיין על הקרקע סביבכם - יסודות, קירות נמוכים, מדרגות שחוקות. נזירים חיו כאן במספרים קטנים, העתיקו ושמרו כתבי יד. נשיאת אספקה מעבר לאגם הייתה עבודה רגילה. בחורף המעבר הפך למסוכן, ולפעמים האי היה מנותק במשך שבועות.

חיי המנזר הסתיימו בשנת 1915. במהלך מלחמת העולם הראשונה גורשה האוכלוסייה הארמנית באזור זה ונרצחה, והקהילה שהשתמשה בכנסייה זו במשך אלף שנים נעלמה. הבניין עמד ריק במשך עשרות שנים. הוא איבד את ריהוטו, וחלקים מהמבנים הסובבים אותו קרסו. במשך רוב המאה העשרים, אנשים הגיעו רק מדי פעם, בסירות דיג. הדממה הארוכה הזו היא חלק ממה שאתם עומדים בו כעת.

עבודות השיקום החלו בשנת 2005, והכנסייה נפתחה מחדש בשנת 2007 כמוזיאון. עובדים ניקו את התבליטים, תיקנו את הגג וייצבו שוב את הקירות. בשנת 2010 הוקם צלב על הכיפה, וטקס ליטורגיה נערך כאן בפעם הראשונה מזה שנים רבות. מאז מתקיים בדרך כלל טקס פעם בשנה, בספטמבר. ארמנים מטורקיה ומחו"ל נוסעים לכאן. בימים אלה האי צפוף ורועש.

כעת הביטו לאחור אל המים. אגם ואן אינו אגם רגיל. אין לו מוצא לים, ומימיו בסיסיים ומלאים בסודה מומסת. אנשים כאן השתמשו בו בעבר ישירות לכביסה, ללא סבון. כימיה זו פירושה שכמעט אף דג לא יכול לשרוד בו. מין אחד מצליח, דג כסוף קטן ששוחה במעלה נחלי מים מתוקים בכל אביב כדי להטיל בו. הצבע הכחול העמוק שאתם רואים מגיע מאותם מים יוצאי דופן.

פנו דרומה ותראו הרים, שלעתים קרובות אוחזים שלג על הפסגות הגבוהות יותר עד תחילת הקיץ. המזח היבשתי בגוואש נמצא במרחק חצייה קצרה. סירות בדרך כלל ממתינות עד שיהיו להן מספיק נוסעים, כך שזמן החזרה שלכם גמיש ולא קבוע. באי יש מעט צל מעבר לעצים ואין חנויות מכל גודל, אז הביאו אתכם מים. מצאו סלע בצד השקט יותר, שם הקרקע יורדת בתלילות אל האגם.

לפני שאתם עוזבים, הניחו את ידכם שטוחה על הקיר. האבן חמה ומחוספסת מעט, והקצוות המגולפים רכים יותר ממה שהיו פעם. רוח, גשם ואלף חורפים עשו זאת. הקשיבו לרגע - מים, רוח, ציפורים וקולות איפשהו מאחוריכם. בניין זה היה קפלה מלכותית, מנזר, קליפה ריקה ומוזיאון. כרגע זה פשוט המקום שבו אתה עומד, על אי קטן, באגם כחול מאוד.