להבות נצחיות של כימרה

הריחו את האוויר לפני שאתם מסתכלים. יש בו חדות קלה, כמו טבעת גז שנשארה דולקת לשנייה יותר מדי זמן. ואז אתם רואים את הלהבות. הן יושבות בשקעים בסלע החשוף, חלקן בגודל של נר, אחרות בגובה של אדם. הן לא מרצדות כמו מדורה. הן נשענות ומתייצבות, לוחשות ברכות. הסלע סביב כל אחת מהן שחור וחם. שימו את ידכם קרוב אליה ותרגישו את החום דוחף את עצמכם.

מדרון זה נקרא יאנרטאש בטורקית, שפירושו אבן בוערת. הוא יושב מעל הכפר צ'יראלי, על הצלע התחתונה של ההר. הלהבות מתפשטות על טרסה מחוספסת של אבן גיר שבורה, לא אפילו בור מדורה אחד. לכו ביניהן בזהירות. חלק מהפתחים הם רק סדק קטן עם לשון כחולה של אש מעליו. אחרים הורחבו במהלך השנים על ידי מבקרים שפינו הריסות ואבנים.

ההגעה לכאן היא הליכה, לא נסיעה. שביל אבן מטפס מחניון הרכבים דרך יער אורנים. לוקח לרוב האנשים עשרים עד שלושים דקות לעלות, ויותר זמן לרדת בחושך. המדרגות לא אחידות ומלוטשות מאלפי מטרים. אין תאורה בשביל. קחו פנס או פנס ראש, וקחו מים. מעקות קיימים בחלקים מסוימים ובחלקים אחרים לא, אז שימו לב לדרככם ליד המורדות.

מה שנשרף כאן הוא גז שחולף דרך הסלע. מתאן מהווה את רובו. גז טבעי רגיל מגיע מחומר אורגני קבור, אך נראה שהגז באתר זה נוצר בצורה שונה. גיאולוגים מקשרים אותו לתגובות כימיות בין מים לסלע עשיר בברזל מעומק האדמה, אשר נדחק אל פני השטח לאורך החוף הזה. במילים אחרות, הדלק כאן מיוצר על ידי הסלע עצמו ולא על ידי צמחים ובעלי חיים עתיקים.

הוא לא כבה. כסו פתח אוורור באבן או במעיל והלהבה תפסיק, ואז תופיע שוב כשתרימו אותה. הטריק הזה פופולרי בקרב מבקרים, והוא לא מזיק אם אתם מהירים. פתחי אוורור בודדים אכן משתנים. חלקם דוהים עם השנים וחדשים נפתחים כמה מטרים משם. שדה האש הכולל בוער ברציפות כל עוד מישהו תיעד אותו, וזה זמן רב מאוד.

העונה משנה את ההבדל. באור יום בקיץ הלהבות חיוורות וקלות לפספס, וההליכה חמה. בסתיו ובחורף הן נראות חזקות יותר, בין היתר משום שהאוויר קריר יותר והניגודיות גדולה יותר. מזג אוויר לח גם מחדד אותן. כמעט כולם מסכימים על דבר אחד - בואו אחרי רדת החשיכה. כל המדרון הופך לנקודות מפוזרות של אור כתום, ותשמעו את השריקה בצורה הרבה יותר ברורה.

ליוונים היה הסבר. הכימרה הייתה מפלצת עם ראש של אריה, גוף של עז ונחש לזנב, והיא נשפה אש. הומרוס ממקם אותה בליקיה, האזור העתיק של חוף זה. הגיבור בלרופון הרג אותה בזמן שרכב על הסוס המכונף פגסוס, ואז דחף את היצור אל תוך האדמה. האגדה מספרת שהלהבות הללו הן המפלצת שעדיין נושמת מתחת לאדמה.

אנשים בנו כאן בגלל האש. סביב הלהבות ניתן למצוא אבנים חתוכות, קווי קירות ושרידים נמוכים של מבנים. מבקרים קדומים קישרו את האתר להפייסטוס, אל האש והמתכת היווני, ומקדש עמד על מדרון זה. מאוחר יותר הוקמה בקרבת מקום כנסייה נוצרית, תוך שימוש חוזר בבלוקים ישנים יותר. חפשו אבן מרובעת קבורה למחצה בדשא, ואת הטרסות המישוריות שבבירור אינן טבעיות.

נאמר לעתים קרובות כי מלחים השתמשו בלהבות כנקודת ציון, כשהם מנווטים לפיהן בלילה לאורך חוף עם מעט נמלים. סופרים עתיקים מזכירים אש על הר זה, אם כי הפרטים על אופן השימוש בה דלים. התייחסו לסיפור הניווט כמסורת ולא כתיעוד. מה שבטוח הוא שאש זו הייתה ידועה, נכתבה עליה וביקרה בעת העתיקה, מה שהופך אותה לאחת האטרקציות הוותיקות ביותר בים התיכון.

משפחות מקומיות רעו בעלי חיים זה מכבר במדרונות אלה, ויש דוכן תה קטן בדרך למעלה בעונה. מבקרים לפעמים מבשלים תה או קולים לחם מעל פתחי האוורור. אם אתם עושים זאת, קחו אתכם הכל. האתר נמצא בתוך אזור מוגן, ופסולת סביב הלהבות מקלקלת אותו במהירות. שמרו על ילדים קרובים, והרחיקו בגדים רפויים ושיער ארוך מהפתחים. הלהבות נמוכות אך הן אש אמיתית.

נקודות מעשיות לחזרה. הדרך למטה קשה יותר מהדרך למעלה, כי העיניים שלכם הסתגלו לאור האש. תנו להן דקה בחושך לפני שאתם מתחילים ללכת. נעלו נעליים עם סוליות מתאימות במקום סנדלים. אם הגעתם מצ'ירלי ברגל, גם הדרך חזרה לחוף אינה מוארת. בתי הארחה רבים מפעילים שירות הסעות בערב, שכדאי לשאול על כך לפני שאתם יוצאים לדרך.

מצאו סלע שטוח, שבו והפסיקו לזוז לכמה דקות. מעליכם ההר שחור. למטה, מבעד לעצי האורן, ייתכן שתתפסו אור מהכפר, ומעבר לו, מהים. המדורות סביבכם בערו כשהספינות הראשונות הגיעו לאורך החוף הזה, והן עדיין ידלקו אחרי שהאוטובוס שלכם יעזוב בבוקר. מעט מאוד דברים שתבקרו בהם יכולים לטעון זאת בכנות. אז הרימו את הפנס שלכם ולכו.