עמק איהלרה

הצליל הוא מה שאף אחד לא מצפה לו: מים זורמים. אחרי הרמות היבשות של קפדוקיה, יורדים לאיהלרה ושומעים נהר - המלנדיז, זורם במהירות ורדוד על פני אבנים, רצועות בשירת ציפורים. צפצפות ועצי ערבה מצטופפים על גדותיו. צפרדעים קוראות מהקנים. האוויר כאן למטה קריר יותר, ירוק יותר, לח בקצוות. מעליכם, צוקים של סלע אפור וורוד מתנשאים בתלילות משני צדדיו, וסוגרים לחלוטין את הרמה. זהו קניון עם גינה בתחתיתו.

עמק איהלרה חותך את הרמה לאורך כ-14 קילומטרים, מהכפר איהלרה ועד סלימה, במחוז אקסראי בקצה המערבי של קפדוקיה. נחל המלנדיז חצב אותו, וחתך דרך שכבות של סלע וולקני שהונח על ידי הר חסן הסמוך, הר הגעש הרחב הנראה באופק. במקומות מסוימים הקירות מתנשאים לגובה של כמאה מטרים. הנקיק צר מספיק כדי שצללי בוקר וערב ממלאים אותו במהירות, וצליל הנהר עוקב אחריכם לכל אורך הדרך.

הכניסה הקלאסית היא מהשפתיים: גרם מדרגות ארוך - כמה מאות מדרגות - היורד מצוק אל קרקעית העמק. בירידה, הברכיים עושות את התלונות; החזרה למעלה היא האימון האמיתי. ישנן כניסות עדינות יותר בכפרים לאורך הדרך. ברגע שמגיעים למטה, ההליכה קלה - שבילים שטוחים, גשרים מעץ להולכי רגל שחוצים וחוזרים על הנחל, וספסלים בצל. המרחקים בין אתרים קצרים, והמים נשארים לחברה לאורך כל הדרך.

נזירים ביזנטיים מצאו את מה שהם צריכים בנקיק הזה: מים, בידוד וסלע רך, מוסתר מהרמה הפתוחה. בערך מהמאה השביעית ואילך, קהילות חצבו כנסיות, תאים ומנזרים בצוקים. עשרות כנסיות חצובות בסלע שרדו לאורך העמק, והמסורת המקומית טוענת שפעם היו כמאה. העמק הפך למסדרון נזירי - אפשר היה ללכת לכל אורכו, עובר ממקדש למקדש, מדף למדף, מבלי לעזוב את קול הנחל.

מספר כנסיות פתוחות, אליהן מגיעים בטיפוסים קצרים מקרקעית העמק. ציורי הקיר שלהן ייחודיים. חלקן עוקבות אחר הסגנון הביזנטי המלוטש של הבירה; אחרים מציגים יד מקומית גסה יותר - דמויות שטוחות, קווי מתאר מודגשים, צבעים מפיגמנטים של אדמה - וחוקרים עדיין דנים בהשפעות שמאחוריהם. מלאכים מצוירים, קדושים וסצנות מהבשורה משקיפות למטה מתקרות נמוכות. פנים רבות ניזוקו; רבים אחרים שרדו. חלק מעיצובי הפנים עמומים, כך שפנס טלפון עוזר למצוא פרטים.

שמות הכנסיות כאן הם ביתיים להפליא, שניתנו על ידי תושבי הכפר זמן רב לאחר שהציירים נעלמו. אגאצ'אלטי, הכנסייה שמתחת לעץ, ניצבת ליד גרם המדרגות הראשי. יילאנלי, כנסיית הנחשים, נקראת על שם ציור קיר של נחשים המענישים חוטאים. סומבלו, כנסיית יקינתון, קיבלה את שמה מהפרחים הגדלים על מדרון שלה. השמות משלבים חיי כפר טורקיים עם ציור ביזנטי - שתי תקופות שחולקות פתח אחד, שהוא סיפור העמק במיניאטורה.

הליכה בעמק המלא אורכת חצי יום נוח. המסלול עובר בליסירמה, כפר קטן בנקודת האמצע שבו מסעדות על גדת הנהר מגישות שולחנות על משטחי עץ מעל המים. פורל, גוזלמה - לחם שטוח דק ממולא - ומשקאות קרים מגיעים; ברווזים מסיירים בין רגלי השולחן. זהו מקום רגוע. מטיילים רבים חוזרים לכאן, בעוד שהנחושים ממשיכים במורד הזרם לכיוון סלימה. השביל נשאר ברובו ישר, אך צהריים בקיץ מתחממים אפילו ליד המים. הבוקר הוא החלון הטוב ביותר.

בקצה הצפוני של העמק מחכה המונומנט המפואר ביותר שלו: מנזר סלימה, עם אולמות בקנה מידה של קתדרלה חצובים ברכס סלע ענק. חלליו כוללים כנסייה עם עמודים חצובים בסלע, מטבחים, אורוות וחדרים המחוברים על ידי מנהרות תלולות. מהטרסות שלו הנוף חוזר במורד הערוץ. גם אם לא תלכו לאורך כל העמק, סלימה שווה להגיע בכביש. סיפור מקומי מתמשך טוען שסרט חלל מפורסם צולם כאן. זה לא היה - אבל הנוף מסביר מדוע אנשים מאמינים בכך.

העמק הוא מסדרון חיות בר לא פחות מאשר אנדרטה. חפשו בזים הרוכבים על זרמי הצוקים, והאזינו לנקרים בין הצפצפות. לטאות מתחממות על סלעים שנפלו; הנחל מכיל דגים וצפרדעים. באביב, פרחי בר מצטופפים על הגדות. בסתיו, הצפצפות הופכות לזהוב חיוור ומטילות עלים אל הזרם. מכיוון שהקניון עמוק ומושקה, הוא שומר על אקלים משלו - רך יותר, מוצל יותר, ונעים בכמה דרגות מהרמה שמעליו. הנזירים שמו לב. גם אתם.

אנשים עדיין מעבדים את קרקעית העמק כפי שעשו במשך מאות שנים. חלקות קטנות של עצי ירקות ועצי פרי מרפדות את השטחים השטוחים יותר, ותעלות השקיה מתפצלות מהנחל ומצטרפות אליו. קל לפספס את ההמשכיות הזו: איהלרה אינה חורבה שמורה אלא נוף פעיל עם חורבות בקירותיה. אותם מים שחצבו את הקניון ומשכו את הנזירים עדיין מבשילים את העגבניות המוגשות בשולחנות גדות הנהר של בליסירמה.

חיי הנזירים כאן דעכו עם מאות שנים, אך הם לא הסתיימו ברגע שהאזור החליף שליטים. כנסייה אחת ליד בליסירמה משמרת כתובת מצוירת המכנה גם קיסר ביזנטי וגם סולטן סלג'וקי יחד - עדות לכך שציירים נוצרים המשיכו לעבוד כאן תחת שלטון מוסלמי, עשרות שנים לאחר הכיבוש. דו-קיום, לא קריסה, הוא הפרק האחרון של העמק. מעט מקומות מתעדים זאת בצורה כה ברורה, בצביעה, על קיר סלע מעל נחל.

סיימו לצד המים. מצאו ספסל או אבן שטוחה והניחו לכתפיכם להשתחרר. הצוקים מסגרת סרט של שמיים; הנחל שומר על רעשונו הקבוע. איפשהו מעליכם, מלאך מצויר שומר על תנוחתו בחושך, כפי שעשה במשך אלף שנים. כאן למטה, העמק ממשיך לעשות את מה שמשך את כולם מלכתחילה - לספק מים, צל ושקט. שתו קצת מים בעצמכם לפני הטיפוס החוצה. הרמה, והמאה הנוכחית, יכולים לחכות עוד כמה דקות.