כנסיית סנט ניקולס

האוויר משתנה כשיורדים במדרגות. בחוץ, השמש לוחצת על גגות הפלסטיק של חממות דמרה. בפנים, האבן קרירה ולחה מעט. אור חודר דרך מחסה מודרני מעל ונופל ברצועות חיוורות על הרצפה. אפשר לשמוע את צעדיכם על הריצוף הישן. איפשהו קבוצה מדברת בשקט בשפה אחרת. הריח הוא אבק, אבן גיר וטיט קר. זוהי אחת הכנסיות העתיקות ביותר ששרדו בחוף הטורקי.

דמרה נקראה מירה בעת העתיקה. היא הייתה אחת הערים המרכזיות של ליקיה - האזור העתיק המכסה את רצועת החוף הזו. במאה הרביעית כיהן אדם בשם ניקולס כבדישוף שלה. מעט מאוד על חייו נכתב באותה תקופה. הסיפורים הגיעו מאוחר יותר. נאמר שהוא נתן כסף בסתר לאנשים שנזקקו לו. תיאור אחד מתאר אותו מטיל מטבעות דרך חלון בלילה. המסורת, לא התיעוד, נושאת את רוב מה שאנחנו יודעים.

הבניין סביבכם אינו זה שניקולס הכיר. כנסיות הוקמו מעל קברו, ניזוקו ונבנו מחדש יותר מפעם אחת. מה שעומד כיום הוא בעיקר עבודה מימי הביניים, עם חומר ישן יותר שנעשה בו שימוש חוזר. התבוננו בעמודים. חלקם אינם תואמים זה לזה. בנאים לקחו את מה שהיה זמין ממבנים קודמים בקרבת מקום. התוכנית היא בזיליקה - אולם ארוך עם מעברים צדדיים - עם חלק כיפה וקפלות מקומרות שנוספו בזמנים שונים.

הקבר מושך את מירב תשומת הלב. במעבר צדדי יש סרקופג מאבן עם מכסה שבור. מבקרים זיהו אותו זה מכבר כמקום קבורתו של ניקולס. העצמות אינן כאן. בשנת 1087 מלחים וסוחרים מבארי, בדרום איטליה, לקחו את השרידים ממירה ונשאו אותם מעבר לים. נבנתה עבורם בזיליקה בבארי, שם הם נותרו. ונציה טוענת גם לחלק. דמרה שומר על הקבר הריק.

הבטו למטה. הרצפה היא אחד הדברים הטובים ביותר בכנסייה. חתיכות קטנות של אבן צבעונית נחתכות ומעוצבות בדוגמאות - עיגולים, ריבועים, פסים משתלבים. אומנים השתמשו בשיש באפור, לבן, אדום וירוק. חלק מהפאנלים נשחקים כמעט חלקים על ידי הרגליים. אחרים עדיין מחזיקים בקצוות חדים. מעליכם, על הקמרונות, שרדו כתמי טיח צבוע. דמויות עומדות בשורות, פניהן דהו לקווי מתאר. לחות וזמן הסירו את רוב הצבע.

במשך תקופה ארוכה הכנסייה לא נראתה כלל. הנהר הזורם ליד דמרה נושא סחף מההרים. שיטפונות כיסו את העיר התחתונה, והכנסייה התמלאה בבוץ כמעט עד לגובה הקירות העליונים. הבוץ הזה הגן על הרצפות ועל הציורים התחתונים. החפירות החלו במאה התשע עשרה. פטרונים רוסים, שכבדו את ניקולס כקדוש גדול, שילמו עבור עבודות שיקום. חלק מהתוספות שלהם, כולל מגדל פעמונים, עדיין במקומן.

הבישוף של עיר זו הפך לסנטה קלאוס בדרך ארוכה. במסורת ההולנדית הוא סינטרקלאס, שמביא מתנות לילדים בדצמבר. מתיישבים הולנדים העבירו את המנהג לצפון אמריקה. השם קוצר. סופרים ומאיירים במאה התשע עשרה הוסיפו את המזחלת, את אייל הצפון ואת החליפה האדומה. הדמות המשיכה לנוע צפונה עד שחיה בקוטב. זה התחיל כאן, בעיירת חקלאות חמה לחוף הים התיכון.

גג המתכת והזכוכית שמעל ראשכם הוא מודרני. משמרים בנו אותו כדי למנוע גשם מהציורים והרצפות, משום שהקמרונות כבר לא פולטים מים בצורה אמינה. זה משנה את האור. במקום קרני שמש דרך החלונות, מקבלים גוון אפור אפילו יותר. חלק מהמבקרים מוצאים את זה מאכזב. זו גם הסיבה שהטיח הצבוע עדיין כאן. השיקום נמשך בחלקים, כך שחלקים מהכנסייה עשויים להיות מגודרים במהלך ביקורכם.

בכל שנה ב-6 בדצמבר, אנשי דת מקיימים כאן טקס לכבוד יום חגו של הקדוש. עולי רגל אורתודוקסים מגיעים מכמה מדינות כדי להשתתף. בימים רגילים עדיין תראו אנשים משאירים מנחות קטנות ליד הקבר - מטבעות, תצלומים, שטרות מקופלים. הצוות מפנה אותם באופן קבוע. אם אתם מגיעים בזמן שקבוצה מתפללת, זוזו הצידה וחכו. הבניין משמש כמוזיאון במשך רוב השנה וככנסייה במשך כמה שעות.

מירה לא הסתיימה בכנסייה הזו. במרחק קצר משם, צלע סלע מחזיקה קברים ליקיים חצובים בצוק. הם גולפו כדי להיראות כמו בתי עץ, עם קורות וגגות משופעים שהועתקו באבן. מתחתם ניצב תיאטרון רומי עם שורות של מקומות ישיבה ומסכות מגולפות בין הבלוקים שנפלו. שני האתרים יחד מסבירים את העיר - עיר ליקית, אחר כך רומית, אחר כך מרכז עלייה לרגל נוצרי, ואז אדמה חקלאית.

מחוץ לשער, העיר המודרנית בנויה סביב חקלאות. חממות מכסות את המישור ביריעות פלסטיק שלוכדות את האור מהכביש שמעל. עגבניות ופלפלים גדלים בהן לאורך כל השנה. בכיכר יש פסל של סנטה קלאוס, יחד עם שק וילדים - גרסה של ניקולס שהבישוף לא יזהה. חנויות סמוכות מוכרות סמלים, קישוטי קרמיקה וביצים קטנות מצוירות למבקרים.

עמדו ליד הקבר לרגע לפני שאתם עוזבים. הקשיבו לקול החדר - צעדים, קולות נמוכים, זמזום המאווררים. הרצפה מתחת לרגליכם הונחה על ידי אנשים שציפו שעולי רגל ילכו עליה. אתם אחד מהם, מה שלא תאמינו בו. בחוץ, החממות עדיין לוכדות את השמש, וההרים מתנשאים מאחוריהן. הקדוש עזב את המקום הזה לפני כמעט אלף שנה. העיר שמרה על שמו בכל מקרה.