הרובע ההיסטורי אודונפזארי

הסמטאות כאן יורדות במורד והריצוף לא אחיד, אז שימו לב לרגליים שלכם לפני שאתם מרימים את מבטכם. אחר כך הרימו את מבטכם. הבתים משני הצדדים עשויים עץ וצבועים בצבעים חזקים - אוקר, אדום עמוק, כחול, חרדל. הקומות העליונות נשענות על הרחוב עד שהן כמעט נפגשות. איפשהו בקרבת מקום תשמעו נקישה קבועה, מתכת על אבן רכה. הצליל הזה הוא של חצב בפעולה, וזו הסיבה שהרובע הזה חשוב.

השם פשוטו כמשמעו. אודון פאזארי פירושו שוק עצי הסקה. במדרון זה הגיעו עצים ועצי הסקה לעיר והחליפו ידיים. אסקישהיר צמחה מכאן החוצה, ובמשך זמן רב זה היה לב המגורים שלה. שאר העיר למטה מודרנית, שטוחה ומונחית בקווים ישרים. כאן למעלה התוכנית ישנה ופחות מסודרת. שום דבר לא נמשך ישר יותר מכמה עשרות מטרים.

כדאי להבין את שיטת הבנייה לפני שאתם מצלמים משהו. מסגרת של עמודי עץ וקורות אלכסוניות הוקמה תחילה. הפערים ביניהם מולאו בלבני בוץ מיובשות בשמש או הריסות, לאחר מכן טויחו ונצבעו. בנייה מסוג זה מתכופפת ברעידת אדמה במקום להתנפץ. היא גם נרקב אם הגג דולף. במקומות שבהם טיח ישן נשמט, ניתן לראות את שלד העץ שמתחת. רחובות שלמים של בנייה זו שרדו רק בקומץ ערים טורקיות.

לקומה העליונה הבולטת יש שם, הקומבה. היא צברה שטח רצפה מבלי לתפוס שטח, והיא הצילה על הרחוב שמתחת. חלונות הקומבה ממוקמים כך שמישהו בפנים יוכל לראות את הסמטה מבלי להיראות. הביטו בדלתות הכניסה כשאתם עוברים. לחלקן שני נקישים בגבהים שונים, אחד כבד יותר ואחד קל יותר, כך שהצליל אמר למשק הבית אם גבר או אישה מחכים בחוץ.

באמצע הדרך תגיעו לקבוצה גדולה של מבני אבן סביב חצר. זהו קומפלקס קורשונלו, יסוד עות'מאני מהמאה השש עשרה. הוא שילב מסגד, אכסניה, מטבח לעניים ומגורים למטיילים. קורשון פירושו עופרת בטורקית, והשם מגיע מיריעות העופרת שהונחו מעל הכיפות. כיום החדרים סביב החצר מחזיקים סדנאות מלאכה ומוזיאון קטן המוקדש למינרל שאולי לא שמעתם עליו.

המינרל הוא מירשאום, הנקרא בטורקית לוּלֶטַשִי. זוהי אבן רכה, לבנה כגיר, שנוצרת מתחת לאדמה במקומות ספורים בלבד על פני כדור הארץ, והמשקעים סביב אסקישיר הם החשובים שבהם. כורים חופרים אותה בגושים. טרייה מהאדמה היא לחה ורכה מספיק כדי לחתוך בסכין. כשהיא מתייבשת היא מתקשה. חלון הרכות הקצר הזה הוא מה שמאפשר את הגילוף בכלל.

צפו בגילף במשך כמה דקות אם סדנה פתוחה. הוא מרטיב את הבלוק, מגרד את הקרום החיצוני, ואז חותך את הצורה עם להבים קטנים ומווים. האבק דק וחיוור וחודר לכל דבר. רוב התפוקה היא מקטרות עישון, מגולפות בפנים, בעלי חיים וספינות. הנה החלק שאנשים כמעט ולא מצפים לו - מקטרת מירשאום משנה את צבעה עם השימוש. שמני טבק נספגים באבן הנקבובית והופכים ללבנים לדבש לענבר עמוק לאורך שנים.

בהמשך הרכס ניצב משהו שונה לחלוטין. המוזיאון המודרני אודונפזארי נפתח בשנת 2019, גלריית אמנות עכשווית שנבנתה מארגזי עץ מוערמים בגדלים שונים. האדריכל היפני קנגו קומה תכנן אותו. מהרחוב הוא נראה כערימת בולי עץ מרובעים, שהיא תשובה ישירה לרובע העץ הישן סביבו. בפנים יש גלריות לבנות ופיר גבוה המואר מלמעלה. האם הוא שייך לכאן עדיין נתון לוויכוח מקומי.

גם על הצבעים מתווכחים. רוב הבתים הללו שוחזרו בעשורים האחרונים, וסכמת הצבעים נבחרה לאפקט כמו גם לדיוק. תצלומים ישנים יותר של הרובע מראים הרבה יותר לבן פשוט וצבע חיוור. זה לא הופך את השחזור לטעות. זה אומר שאתם מסתכלים על החלטה שהתקבלה על ידי עירייה, לא שריד מהמאה התשע עשרה. תהנו מהאפקט, אבל דעו מהו.

עצרו לאכול. המאפה האזורי הוא צ'יג ברק, חצי ירח של בצק דק ממולא בבשר מתובל נא ומטוגן עד שהשטח מתנפח. הוא מגיע חם מדי מכדי להחזיק. המנה הגיעה עם משפחות טטריות קרים שהתיישבו בחלק זה של אנטוליה, ולאסקישהיר יש אחת מאוכלוסיות הטטרים הגדולות במדינה. בקשו איירן איתו, משקה יוגורט מלוח. השילוב הזה הוא סטנדרטי כאן מסיבה טובה.

אחר הצהריים המאוחר הוא השעה הטובה ביותר במדרון הזה. השמש הנמוכה פוגעת בחזיתות הצבועות מהצד ומסמנת כל קורה מעוותת ומשקוף שקוע. חתולים יושבים על הקירות. גני התה מציבים שרפרפים נמוכים בחצרות. אם ירד גשם, אבני המרצפת מתכהות והצבעים מתעמקים. הרובע קטן מספיק כדי שתוכלו ללכת כולו בשעה, וטוב מספיק כדי שרוב האנשים יקיפו אותו פעמיים.

לפני שאתם יורדים חזרה לעיר המודרנית, מצאו מקום בסמטאות הגבוהות יותר וסובבו. מכאן למעלה תוכלו לראות את הרשת השטוחה של אסקישהיר פרושה למטה, הנהר חוצה אותו, את קווי החשמלית. מאחוריכם הסמטאות מתעקלות ומתפתלות לאחור ללא היגיון כלל. שני רעיונות שונים כיצד עיר צריכה לעבוד, יושבים אחד מעל השני. עמדו שם רגע ותן לנקישות להימשך מאחוריכם.