העיר העתיקה של מרדין

אור אחר הצהריים המאוחר פוגע באבן וכל צלע הגבעה מקבלת צבע דבש. המדרגות תחת רגליכם שחוקות חלקות ומעוקלות מעט באמצע. איפשהו למטה, מתחילה קריאה לתפילה, ובזמן שהיא עדיין פועלת מצלצל פעמון כנסייה מסמטה אחרת. יש ריח של קפה עם הל, ושל אבן חמה שמתקררת. הסתובבו והאדמה פשוט צונחת, והמישור המסופוטמי משתרע דרומה עד שהוא נעלם בערפל.

מרדין בנויה על הצלע הדרומית התלולה של גבעה אחת, בטרסות אופקיות ארוכות. רחובות עוברים לרוחב המדרון, לא במעלה, ומדרגות ומעברים מקומרים מחברים קומה אחת לאחרת. יש כלל מאחורי התוכנית שאנשים כאן עדיין חוזרים עליו - שום בית לא צריך לחסום את הנוף של הבית שמאחוריו. בין אם הוא נכתב אי פעם ובין אם לאו, העיר מצייתת לו. כמעט כל גג, טרסה וחלון פונים לאותו מישור פתוח.

חומר הבנייה הוא אבן גיר מקומית רכה. היא נחתכת בקלות כאשר היא נחצבת טרייה ומתקשה לאחר חשיפה לאוויר, ולכן כל כך הרבה מהעיר הזו מגולפת ולא סתם בנויה. התבוננו במשקופים, במסגרת החלונות ובקרניזים תוך כדי הליכה. תמצאו קולונטות מעוותות, רוזטות, שרשראות של קשרים גיאומטריים, רצועות עלים וכתובות חקוקות בכתב ערבי. חרטי אבן עדיין עובדים במרדין, ותוכלו לשמוע אזמלים בכמה סדנאות.

הקשיבו לשפות סביבכם. ברחובות אלה ייתכן שתשמעו טורקית, כורדית וערבית באותה שיחה, ובכמה מקומות טורויו, צורה מודרנית של ארמית המדוברת על ידי משפחות נוצריות סוריות. מרדין הייתה מקום בו קהילות אלה חיות כשכנות במשך זמן רב מאוד. חנויות נושאות שמות ביותר מכתב אחד. כאשר אנשים כאן אומרים שהעיר מעורבת, הם מתכוונים לכך כתיאור פשוט של הרחוב בו גדלו.

פנו למסגד הגדול, באמצע העיר העתיקה. המינרט המצולע שלו הוא נקודת ציון שניתן למצוא כמעט מכל סמטה, וכיפתו יושבת מאחורי חצר אליה ניתן להגיע דרך כניסה צרה. ליבת הבניין מתוארכת למאות ימי הביניים, כאשר שושלת הארתוקיד שלטה באזור זה ממרדין. שבו בחצר לכמה דקות. קריר יותר בכמה מעלות מאשר ברחוב, והרעש נחלש בחדות.

טיפוס קצר מביא אתכם אל בית הספר הדתי Zinciriye Medrese, שנבנה בשנת 1385 על ידי שליט מקומי. שתי כיפות מצולעות מתנשאות מעל חצר עם בריכה, ופורטל מעוטר ממסגרת את הכניסה. עלו למרפסת הגג. זהו אחד המקומות הטובים ביותר במרדין להבין את העיר - אתם רואים גג מעל גג יורד במורד הגבעה, ואז את המישור השטוח שמעבר, כשסלע הטירה ממש מאחוריכם.

בקצה המערבי של העיר ניצב בית ספר נוסף, Kasımiye Medrese, שנבנה במאה החמש עשרה. בחצרו יש תעלת מים ארוכה וצרה שעוברת מאגן קטן, מתרחבת לבריכה ומסתיימת. מדריכים כאן מסבירים אותו כדימוי של חיים אנושיים - מקור, צמיחה וסוף. הבניין ממוקם מעט מרוחק מהעיר, כך שהנוף מהמרפסת שלו אינו מופרע, והאבן זוהרת בעוצמה בשקיעה.

מצאו את דרככם לכנסיית ארבעים המרטירים, החבויה מאחורי קיר פשוט בסמטת מגורים. היא שייכת לכנסייה הסורית האורתודוקסית, כנסייה נוצרית עתיקה שעדיין מתפללת בארמית. הפתח המגולף, הווילונות הפנימיים, מנורות הכסף והפאנלים הצבועים שווים את החיפוש. היא קרויה על שם ארבעים חיילים נוצרים הזכורים כמרטירים. כאן מתקיימים תפילות, אז היכנסו בשקט ופעלו לפי כל מה שהשרת אומר לכם.

כעת חפשו "עבארה". זוהי המילה המקומית למעבר מקומר שעובר מתחת לבית, ומחבר שני רחובות. הם חשוכים, קרירים, לפעמים רק ברוחב הכתפיים, והם בדרך כלל נפתחים לאור שמש ברמה שונה לחלוטין של העיר. ילדים משתמשים בהם כקיצורי דרך. לכו דרך אחד מהם לאט. השינוי בטמפרטורה, בצליל ובאור בין קצה אחד לשני הוא אחת התחושות הפיזיות החזקות ביותר שמרדין מציעה.

הנה פרט מעשי שמפתיע את המבקרים. רבים מהסמטאות הללו צרות מדי ומדורגות מדי עבור כל רכב, ולכן העיר עדיין משתמשת בחמורים כדי לאסוף אשפה ולשאת חומרי בניין. הם עונדים תגים ממוספרים ועובדים במסלול. אם אתם שומעים פרסות מאחוריכם על גרם מדרגות אבן, הצטופפו אל הקיר ותנו להן לעבור. זה לא מיועד לתיירות; זוהי פשוט השיטה היחידה שעובדת בשיפוע הזה.

תנו לשווקים שעה. צורפי נחושת מכים במגשים ובסירים בסדנאות פתוחות, והצליל נישא ברחוב לפני שאתם רואים אותם. צורפי כסף מייצרים פיליגרן, טכניקה של פיתול חוטי כסף עדינים לדוגמאות פתוחות, אותן מייצר אזור זה במשך דורות. תמצאו גם סבון העשוי משמן שנסחט מזרעי עץ האלה הבר, הנמכר בבלוקים ירוקים מחוספסים. קנו אחד והתיק שלכם יריח ממנו למשך שארית הטיול.

סיימו את היום על כל טרסה הפונה דרומה. המישור משתנה מצהוב לאפור-כחול, אורות נדלקים בכפרים הרחוקים במישור, והטמפרטורה יורדת מספיק כדי שתרצו מעיל. מאחוריכם העיר מתערמת בחושך. למטה, הארץ ממשיכה לכיוון סוריה ללא גבעה אחת בדרך. מעט מאוד מקומות מאפשרים לכם לעמוד על גרם מדרגות בעיירת שוק ולראות כל כך רחוק. הישארו עד שהאור נעלם.