קפדוקיה

הקשיבו למבער. בכל בוקר בהיר לפני הזריחה, שאגה נמוכה נישאת על פני העמקים הללו - להבות פרופאן דוחפות אוויר חם לתוך בד. האוויר קר ויבש. הסלע שמתחת לרגליים חיוור, רך ומעט גירי. העבירו אצבע עליה והאבק מתפזר. כשהשמיים הופכים מאפור לכתום, עשרות בלונים עולים מעל הרכסים. מהקרקע הצליל מגיע בפרצים... אחר כך דממה... ואז פרץ נוסף. זו בדרך כלל הדקה הראשונה של מבקר בקפדוקיה.

הנוף הגיע מהרי געש. התפרצויות עתיקות בחלק זה של מרכז אנטוליה כיסו את הרמה באפר. האפר התקשה לסלע רך שנקרא טוף. גשם, רוח והמסת שלגים חתכו אותו למשך זמן רב מאוד. כיפות בזלת קשות יותר ישבו על גבי כמה עמודים והגנו על הסלע הרך יותר שמתחתם. התוצאה היא הצורה שאנשים באים לצלם - צריח דק חיוור עם סלע כהה מאוזן על ראשו. המקומיים קוראים לזה ארובות פיות.

הנה ההפתעה הראשונה. הסלע רך מספיק כדי לחיתוך בכלי יד כשהוא נחשף טרי. ברגע שהאוויר מגיע למשטח החצוב, הוא מתקשה. כך שמשפחה יכלה לחצוב חדר תוך שבועות, ואז לחיות בתוך קליפה שהתקשחה עם הזמן. אנשים ניצלו זאת במשך אלפי שנים. ברחבי האזור תמצאו אורוות חצובות, מחסנים, גתות, יונים ומטבחים עם פיח שחור עדיין על התקרה.

גורמה יושבת במרכז האזור. מסביב לכפר, נזירים ואנשי כפר חצבו קפלות ישר לתוך הצוקים. רבות מהן מצוירות בפנים. חלק מהציורים הם עיצובים אדומים פשוטים המיושמים ישירות על הסלע. אחרים מציגים סצנות מלאות בכחול, אוקר ואדום עמוק. מוזיאון גורמה הפתוח מגן על קבוצה של כנסיות חצובות בסלע. אונסק"ו הוסיפה את האזור לרשימת המורשת העולמית בשנת 1985. פנים הכנסיות נשאר קריר גם בשיא הקיץ.

ואז יש את הערים התת-קרקעיות. דרינקויו וקיימאקלי הן הידועות ביותר. אלה אינן מערות. אנשים חפרו אותן במכוון, קומה אחר קומה, עם פירי אוורור הנמשכים מפני השטח עד לקומות הנמוכות ביותר. יש בארות, מטבחים, חדרי אחסון ומנהרות משופעות ארוכות בין הקומות. דלתות אבן עגולות יכלו להיפתח על פני מעברים רק מבפנים. קהילות שלמות עברו לכאן במהלך פשיטות ונשארו עד שחלפה הסכנה.

הביטו למעלה אל פני הצוקים ותבחינו בפתחים מרובעים קטנים, שלעתים קרובות ממוסגרים בצבע לבן. אלו הם לולי יונים. חקלאים כאן גידלו יונים במשך מאות שנים, ולא בשביל בשר. הם רצו את הגללים. זבל יונים דשן את הכרמים והמטעים באדמה שהייתה דלה ודלה. בחלק מהלוליונים יש חזיתות מעוטרות בדוגמאות וכתובות מצוירות. הרבה ממה שנראה עתיק ודתי כאן היה למעשה חקלאי.

לכל אחד מהעמקים יש אופי משלו. עמק הוורדים ועמק האדום מקבלים את שמם מצבע הסלע בסוף היום, כאשר אור חלש הופך את הצוקים לוורוד וכתום. עמק האהבה מחזיק בעמודים הגבוהים והצרים ביותר. עמק היונים מחבר את גורמה ואוצ'יסאר לאורך שביל מוצל. עמק איהלרה שונה שוב - קניון נהר ירוק עם כנסיות חצובות בחומותיו. הליכה בין שני כפרים אורכת שעתיים ברוב המסלולים הללו.

טירת אוצ'יסאר אינה טירה במובן הרגיל. זהו מחשוף סלע גבוה יחיד, חלול עם חדרים, מעברים וחלונות. מלמעלה ניתן לראות את רוב האזור. לאורטהיסאר יש גרסה קטנה יותר של אותו רעיון. במשך רוב המאה העשרים, משפחות עדיין גרו בתוך בתי האבן הללו. רבות עברו דירה כאשר הרשויות קבעו שחלקים מהאבן אינם בטוחים, וחלק מהבתים שהתרוקנו הפכו מאוחר יותר למלונות.

כך החלו מלונות מערות. חדרים שגולפו לאחסון תבואה או לבעלי חיים מכילים כיום מיטות וחדרי אמבטיה. הסלע שומר על טמפרטורה קבועה, כך שחדרים אלה נשארים קרירים במהלך הקיץ ושומרים על חום בחורף. אם אתם שוהים באחד, הניחו יד על הקיר. זה לא מרגיש קר ולא חם. עבודות השיקום פועלות לפי כללים שנועדו להגן על הגילוף המקורי, כך שלעתים קרובות תראו גומחות ומדפים ישנים שנותרו במקומם לצד צנרת חדשה.

אוונוס שוכנת מצפון, על נהר קיזילירמק. פירוש שם הנהר הוא נהר אדום, והחימר שלאורך גדותיו נותן לעיירה את המסחר שלה. קדרים כאן עבדו באותו חומר במשך זמן רב מאוד. חלקם עדיין משתמשים בגלגל בעיטה, שמסתובב בעזרת הרגל ולא בעזרת מנוע. צפו באחד במשך כמה דקות ותראו כמה מעט הכלי השתנה. שאלו לפני הצילום - רוב הסדנאות ישמחו לומר כן.

גם בקפדוקיה מייצרים יין. האדמה הוולקנית מתאימה לגפנים, וזני ענבים מקומיים גדלים לצד זני ענבים בינלאומיים מוכרים. טסטי קבב הוא המנה שאנשים מזמינים בארוחת ערב - בשר וירקות מבושלים לאט בתוך סיר חרס אטום, שנפתח בסדק ליד השולחן. שאלו כיצד פותחים את הסיר לפני שהוא מגיע. ישנן מסעדות המשתמשות בפטיש קטן. אחרות מושכות להב סכין סביב צוואר הצנצנת עד שהוא נפרד.

החורף משנה הכל כאן. שלג יורד על הרמה, והוא מתיישב על ארובות הפיות בכפות ובפסים. הלבן על רקע הסלע החיוור מוציא את רוב הצבע מהנוף. פחות מבקרים מגיעים, מחירי החדרים יורדים, וטיסות כדור פורח עדיין פועלות בבקרים בהירים. אם אתם לא אוהבים קהל, ולא אכפת לכם מהקור, זוהי העונה שצלמים רבים מעדיפים בשקט.

האוכל כאן עוקב אחר עונות השנה והאחסון. משמשים מיובשים, אגוזי מלך ופקמז - סירופ סמיך שהורתח ממיץ ענבים - נשאו משפחות בחורף. גרעיני דלעת קלויים ונמכרים בקונוסים מנייר. בקשו ארוחת בוקר כפרית ותקבלו שולחן מכוסה בצלחות קטנות: גבינות, זיתים, חלת דבש, עגבנייה ושמנת סמיכה. זוהי כמות עצומה של אוכל, והיא נועדה להיות כזו.

עמדו לרגע והביטו על פני הסלע הקרובים ביותר. איפשהו עליהם יש פתח, מדף או שורה של חורים מרובעים קטנים. מישהו חתך אותם ביד, מסיבה שהייתה הגיונית באותה תקופה - לאחסן תבואה, להגן על עז, להתפלל, להסתתר. הרי הגעש יצרו את החומר. אנשים עשו את השאר. חלק ניכר מהאבן סביבכם היה פעם רצפה, תקרה או גג של מישהו. הרוח עדיין עובדת על הכל.